נתפסת? נחשדת? שמך הוכתם בפרשה מביכה? יופי, זו תחילתה של קריירה מופלאה! איך זקירת אצבע משולשת הפכה לאסטרטגיה
סיפור עלייתה ונפילתה של השופטת לשעבר אתי כרייף, ואז נסיקתה החדה אל עולם שכולו אירועי השקה וישיבה בפאנלים בתוכניות טלוויזיה, הוא בקליפת אגוז, פרק חדש במדריך המעודכן לניהול משברים בישראל, מהדורת 2022.
היו פה תקופות, לפני 40 ו-50 שנה, שבהן דמויות מוכרות יותר ומוכרות פחות, שרק נחשדו בפרשיות של שחיתות ושוחד, מיהרו לרדת מהבמה בבושת פנים. רוב האנשים הללו העדיפו להחביא את עצמם למשך שנים במרתפי התודעה, עד יעבור זעם. רק אז, החלו לזחול את דרכם בציפורניים בחזרה לחיים הציבוריים. חלק מאותם חשודים אפילו החמירו עם עצמם עד כדי התאבדות, גם כאשר היו חפים מפשע. עד כדי כך הפגיעה בתדמיתך ובשמך הטוב הייתה בלתי ניתנת לעיכול.
מאז, עברה הציבוריות הישראלית תהליך מרתק, שבמסגרתו התקצר מאוד פרק הזמן שצריך לעבור עד שאנשים שהסתבכו בפרשיות מביכות מקבלים חותמת מטפורית – "מחוּל". מינון מגל ועד לאייל גולן, התברר שתקופת אי הנעימות מתפוגגת מהר, והמסובכים בפרשיות יוצאים כמעט ללא פגע.
אבל זה לא נעצר כאן. קיצור העונש הציבורי בגין התנהגות רעה היה רק הקדימון למה שיקרה בהמשך: מינוף. כל דמות מכירה היטב את הקהל שבחיקו החם היא פועלת, את אוהדיה. כך קרה שדמויות שהסתבכו הבינו שבחצר הפרטית שלהם – דווקא כדאי להם להפיק מכך הון, כשהם רוכבים על אפקט ה"הם" היעיל. "תראו מה הם עשו לי", הם פנו למגרש הביתי, "עכשיו, בואו כולכם ביחד ונראה להם מה זה". זו אסטרטגיה שפותחה ושופשפה על ידי פוליטיקאים. אבל היי, למה שלא תצליח גם אצל מטרידנים, אנסים או מעלימי מס? וכשמוסיפים לה את רכיב ה"למה מה קרה?" הפילוסופי (רוצה לומר: מי שמכם לקבוע מה רע ומה טוב, מה מוסרי ומה לא מוסרי?), האוטוסטרדה אל ההצלחה סלולה.
בשלב הסופי של פיתוח האסטרטגיה הזו, שלב שאליו הגענו באחרונה, מקצרים את הדרך. בשביל מה לחטוא, להיתפס, להתגולל בזפת ובנוצות ורק אז להגיד "למה מה קרה" ולהפוך את הבושה הפרטית שלך למקצוע? למה לא להתחיל ישר מהסוף: הנה, עוד לפני שזזתי אני כבר אומר לכם – אני נוכל, למה מי אתם שתגידו על זה משהו רע, עכשיו תביאו לי ריאליטי ותושיבו אותי בפאנלים. עם סדרת נטלפיקס שנתפסת כשיחוק אדיר ועם מקבץ של כתבות וראיונות, מי שמכנה את עצמו סיימון לבייב קרוב לזה מאוד. נכון, הוא עדיין נאלץ להיות מואשם בנוכלות, מסכן שכמותו. אבל אצלו כבר אפשר לראות באופק את קפיצת הדרך האולטימטיבית. חכו, היא בדרך.