איך מילה בודדה אחת מתעלת את הדיון ההיסטורי על פניה של המדינה אל הנראטיב הפוליטי המסורתי "שמאלנים מול ימנים" ומייתרת בעיני חלק גדול מהציבור את הצורך לשקוע בפרטים
נדמה שהכל כבר נאמר, הופגן, נזעק וחוקק. ובסופו של התהליך חסר המעצורים, ישראל קמה בוקר אחד כשהיא מדינה אחרת. וכל זה רק כתוצאה מ"רפורמה". הרפלקס הישראלי לסדר לעצמנו את ראיית העולם לפי הנראטיב שאנחנו כל כך אוהבים – "שמאל נגד ימין, אחד חושב כך ואחד חושב אחרת, אבל אחים אנחנו. אם רק תהיה פה הידברות" – עבד פה שעות נוספות. הוא שימש כקיצור דרך מחשבתי (יוריסטיקה) יעיל: לא צריך להיות בקי בפרטים, לא צריך להבין על מה מדברים פה, לא צריך להביט מעבר לתפיסות הפוליטיות הקבועות. אנחנו לא יכולים לעכל שינוי דרמטי באופייה של המדינה. אבל אם תגיד לי במה אני בעד בדרך כלל, אגיד לך מה אני חושב על זה. הרי הם אומרים שזו בסך הכל רפורמה, שינוי של כמה פרטים קטנים בכל מיני עניינים משפטיים משעממים. מה אתה דואג, אחי.