שהובילו לניצחון (זמני) של המחאה
1. זה התחיל קודם – הכתובת הייתה על הקיר ומחאת בלפור הייתה חימום כלים מסודר. כבר לפני הבחירות היה ברור שנתניהו ירצה להעביר את השינוי; וגם מחאת בלפור צברה ניסיון ארגוני, תשתית תפעולית, לקחים שהופקו – הם הגיעו מוכנים, ובשפה המקצועית – הליד-טיים שלהם היה קצר במיוחד.
2. בגלל שאין גוש אחד למחאה – זה לא רק טייסים, לא רק בנקאים, לא רק סייבריסטים, לא רק פסיכולוגים, לא רק מילואימניקים, לא רק בלפוריסטים. כשאין ציבור אחד שניתן להטיל בו דופי, קשה לפורר אותו. הנה, אבי חימי אפילו לא היה שריטה בכנף המחאה.
3. בגלל הדגל – הדגל היה של הימין עוד משנות ה-80, ממש נגנב מהשמאל, על-ידי מפלגת התחייה עם הצילום של הסופר המנוח יעקב שבתאי. בהפגנות הראשונות עוד הבליחו דגלי פלסטין. מאז יער דגלי ישראל הטביע אותם. הנה, יום העצמאות מתקרב – הדגלים ברחובות יהפכו בעצם לחלק מהמחאה. מה יעשו תומכי השינוי המשטרי? לא יניפו את הדגל, ואם יניפו? מלכוד.
4. בגלל התיוג שהשיג את התוצאה ההפוכה – אנרכיסטים, טרוריסטים, פושעים, סמולנים – לפני המון שנים זה עבד עם הקרן החדשה לישראל וארגוני השמאל, הם היו מעטים ומכונת הרעל הייתה דורסנית. היום, גם גייסות הבוטים לא יכולים למחאה עממית של מאות אלפי אנשים.
5. בגלל הבהילות – מחאה צריכה טיים-פריים, מסגרת זמן. הבהילות ותחושת החירום היו הדלק הטוב ביותר למחאה. בדיוק כמו קמפיין בחירות, שיש לו דד-ליין, גם יריב לוין, רוטמן וביבי יצרו מסגרת זמן ברורה – כאילו שידרו לצד השני – אם לא תזוזו מהר, תקבלו הפיכה על הראש. ההשהיה עכשיו באה למסמס את הבהילות.
6. בגלל עוצמת המוסדות הדמוקרטיים – שנים של פקידים מוחלשים גרמו לתומכי ההפיכה לחשוב שגם הפעם יחלישו אותם – אבל היועמ"שית, בתי המשפט, ראשי מערכות הביטחון, ראשי האוצר, הנגיד, ואפילו המפכ"ל ויו"ר ההסתדרות שהתעשתו – הוכיחו להם שהדמוקרטיה הישראלית אולי תחת איום, אבל המוסדות עדיין מאוד חזקים.
7. בזכות ההסברה – של המחאה – קשה להסביר למה צריך להתנגד לשינוי המשטרי, אבל ברגע שההסברה התמקדה באינטרס – בסיבה ובמסובב – למנות שופטים כדי לחמוק ממשפט, נבצרות כדי להמשיך לשלוט, מתנות כדי לקבל כסף למימון המשפט – ההמונים התחברו. לכך צריך להוסיף את קמפיין המשפטנים, המרצים למשפטים שרצו בכל הארץ והפכו את הציבור הרחב למבין מספיק.
8. בגלל שהם לא נחמדים (אבל לא אלימים) – פעם גולדה אמרה את זה על הפנתרים, ואכן המוחים לא מנומסים. הם יוצקים לגרונה של הקואליציה את אותו מיץ קיק שאיתו היא מיררה את חייהם של חברי הכנסת בקואליציית בנט. הם לא מנומסים ולא נחמדים, לא מתנצלים ולא מתביישים. וזה עובד.
9. בגלל שזה פאן – מי שלא מפגין מרגיש מחוץ למשחק. ההפגנות הפכו לבילוי של חמישי ושבת בערב. חשבו על כל רופאי הילדים, המתכנתים, המורים, האחיות, רואי החשבון – בדרך כלל הם צורכים פוליטיקה מהתקשורת, או סתם מתבאסים בשבת על עוד שבוע עבודה שבו הם יבצעו סתימות וטיפולי שורש מול פנים מבועתות ומשותקות (במקרה של רופאי השיניים) והנה עכשיו הם עושים פוליטיקה ושותפים למעשה היסטורי.
10. בגלל המוצר וכל מה שסביבו – לא הכול בחיים הוא דימוי. פוליטיקאים שבוחרים שופטים הם לא מרוסנים, ופוליטיקאים לא מרוסנים עושים מה שהם רוצים. ואם זה לא מספיק, אז כל מה שמסביב – הטיסות לסופ"שים בחו"ל, הצעות החוק להארכת כהונת הכנסת בחמש שנים, איסור חמץ בבתי חולים, שוחד "חוקי" לפוליטיקאים, ומה לא, שימשו כהדגמה חיה למוחים מה יקרה כאן ביום שהם יבחרו שופטים. נדמה כאילו ראש הממשלה עשה הכול כדי לשמן את גלגלי המחאה. בינתיים זה הצליח לו – המערכה הראשונה הסתיימה בניצחון מוחץ של המחאה.