שעמום, ביזאר ושלוש מילים מופרדות בנקודות: סיבוב לא-זוכרים-איזה של הבחירות הוא שעתם הלא-משהו של הקופירייטרים
הבחירות התכופות הופכות מפעם לפעם לשדה קרב שבו מערכות נשק חדישות, חשאיות, מפחידות לפרקים, מופעלות בהתלהבות על-ידי כל מי שיש לו מספיק כסף ולא מספיק מעצורים. בעולם הדיסטופי הזה של אווטארים ודיפ-פייקים, העובדה שסיסמאות הבחירות העתיקות והנוסטלגיות עדיין איתנו אמורה לנחם כמו פירה חמאתי ביום חורף. אבל אם מביטים בסיסמאות הבחירות שהוצגו עד כה על-ידי אלה ששרדו (לצד אלה שנשרו והותירו בצד הדרך אנדרטאות לקריירות הפוליטיות העגומות שלהם), אז לא שאפשר להצליח להבין במי לבחור. פירה? צנונית.
קשה בבחירות האלה, ובאלה שלפניהן, ולפניהן, ולפניהן, למצוא מוצרים פוליטיים עם יתרונות מוחשיים ביחס לאחרים. לרבים מהם יש חסרונות גדולים, אולי גדולים מדי. ונראה שהבחירות שיצאו ממצב בודדת למצב צרור, הפכו אותנו לעוד יותר ספקניים ביחס למי שעומד מולנו.
כאן בא לידי ביטוי הרגש, שעוזר לנו להתעלות מעל החשיבה השכלתנית – בדיוק כמו שאנחנו מוכנים לשלם יותר עבור מותג אהוב, גם אם המתחרים נותנים אותו דבר, ועולים שליש. זה תפקיד הסיסמה: להדגיש את היתרון הייחודי של כל מפלגה ומועמד, להציף את גרעין האמת שאי אפשר לקחת מהם, להפעיל את הרגש ולגרום לנו להתעלם מהמעידות הקטנות ומהחסרונות המוחשיים.
אולי משום שבחירות הן לא ממש ביזנס, נראה שהקופירייטרים התאדו מעל פני האדמה. כי סיסמאות הבחירות שיצאו עד היום הן לא יותר ממקבץ היגדים שכאילו נוצרו על-ידי מחולל סיסמאות שתוכנת בזמן שלמחשבים עוד היו כרטיסיות. זה לא ייאמן, כמה שהן שדופות, דהויות, מגוחכות, לא אמינות, גנריות, או סתם משעממות.
כמה מהן לפניכם:
כחול לבן
בני. בוחרים ישר
אולי המגוחכת מכולן, ואולי היא נכתבה כדי לעורר גיחוך, ואז דיון תקשורתי.
לאפיין אדם שהפנה עורף להבטחת הבחירות המרכזיות שלו בתואר ישר, זו יומרה שכמעט ראויה להערכה. עד שמביטים בסקרים, ואז מגחכים.
מרצ
רק על מרצ אפשר לסמוך
למה? כי היא לא הצטרפה לממשלת ביבי. גם לפיד לא.
כי הובילה את המאבק בקורונה?
במקום לאפיין את קהילת האנשים שבוחרים מרצ, ולומר מה זה אומר להיות חבר במועדון הליברלי הזה, היא קושרת כתרים לעצמה.
ישראל ביתנו
מצעידים את ישראל לדרך חדשה
למה? ואיפה ליברמן? ולאן נעלמה ההסתה נגד החרדים והערבים?
או שהיא תגיע בהמשך?
ש"ס
ביבי חייב ש"ס חזקה
דווקא סיסמה לא רעה. היא לא רגשית, אבל היא פונה לבוחריה כדי שיתפקדו כאסטרטגים קטנים – בסגנון יומרץ רבין של שנות ה-90.
סמוטריץ', הציונות הדתית
יש לנו דרך
סמוטריץ' דווקא היה שר תחבורה בכלל לא רע בחודשים שתפקד כשר תחבורה, אז אולי הסיסמה משם. אחרי המיזוג עם האגף הגזעני-להט"בופובי-כהניסטי של הימין, מעניין למה בדיוק מתייחסת המילה "דרך".
נפתלי בנט, ימינה
נפתלי בנט – יש מנהיגות אחרת
אחרת? ממי? ממי שהפך אותך לילד הכאפות שלו?
רון חולדאי, הישראלים
יש בישראל רק שני מנהיגים – בחרו את שלכם
אחרי ההתרסקות, הכישלון והפרישה (חובבי כלבים יגידו: עם הזנב מקופל, וגו'), כמה ברור עכשיו – כפי שהיה בזמן אמת – כמה הסיסמה הזו לא רק שכלתנית והכי לא מרימה, אלא שגויה אסטרטגית – גם קמפיין חינם לביבי (מנהיג), מצד מי שעזב את ראשות העיר הנחשקת כדי להפילו; גם מילה ריקה (כולם מנהיגים) שלא חושפת את היתרונות הגדולים של המועמד.
עפר שלח (תנופה)
שלח. שמאל. חזק.
פתאום הוא שמאל? אבל חזק? עוד אחת מהסיסמאות החלושות של מפלגה שנמוגה.
גדעון סער, תקווה חדשה
אחדות. יציבות. ממלכתיות.
נראה שאותו קופירייטר מחלטר בכמה מפלגות, כי אין הסבר לסיסמאות שלוש המלים האלה – אחת שדופה יותר מהשנייה. גדעון סער הוא פוליטיקאי מתוחכם, עם דימוי עצי משהו. האם שלוש המלים מרככות את הדימוי הזה? לא בטוח. מנגד, במקרה הזה, זו לא סיסמה מזיקה למי שנוטה לתמוך בסער, אז זו חצי נחמה.
בוגי יעלון, תלם
בוגי. למען ישראל
יושר. ביטחון. תקווה
מתבקש להגיד: אולי די?? ואז הוא באמת פרש.
יאיר לפיד, יש עתיד
הגיע הזמן לממשלה שפויה!
לפחות סיסמה עם היגיון אסטרטגי. מי שאוהב את לפיד לא ייפגע מהסיסמה הזאת.
מי שמתלבט, אני לא בטוח. לפיד, שבמערכת הבחירות הזו מנסה לאמץ גם שיטות עבודה ופעילויות מתחת למכ"מ, נקט במקביל צעד מעניין: רידוקציה של הסיסמה המסורתית לכדי תו אחד בלבד – עיגול כתום. ספק סיסמה, ספק האשטג ללא האשטג, ספק מם שגם מזמין ממים שמסתלבטים עליו. אבל מהלך די יעיל, שלפחות מתאמץ לחשוב מחוץ לקופסת שלוש המילים עם הנקודות ביניהן.
ירון זליכה, המפלגה הכלכלית החדשה
רק פרופ' זליכה יציל את הכלכלה!
סיסמה נכונה אסטרטגית ואפילו מעט רגשית יחסית לכל הסיסמאות הרובוטיות האחרות. הציבור מוטרד מהכלכלה, זליכה הוא המציל.
מרב מיכאלי, מפלגת העבודה
אמת בפוליטיקה. מרב מיכאלי. מנהיגה
אמת בפוליטיקה מאותה מפלגה שגילחה את שפמה בפעם האחרונה. ושוב, ההצהרה העצמית הזאת – אני מנהיגה? כי מה? כי זה נכס מוכר? כי זו שאיפה להיות כזאת? מנהיג ניכר בפעולות שלו, ואם הוא ניכר בהן, אז הוא רשאי לקשור לעצמו כתרים.
הליכוד
הרבה פוליטיקאים. מנהיג אחד.
אפרופו מי שאלוף בלקשור לעצמו כתרים. האמת שזו סיסמה בכלל לא רעה – גוליבר בארץ הגמדים. גם נכונה אסטרטגית, גם מדברת עם הקהל. גם בועט ביכולת המרכזית שלו (פוליטיקאי) – ביבי קלאסי.