דניאל רוט-אבנרי היא לא עוד שופר שימושי, אלא יפה ממש – יותר מביסמוט, יותר מאלדד יניב, ויותר מברדוגו. זה עוזר או מזיק לה?
האייטם הזה בהחלט מסתכל בקנקן – דניאל רוט-אבנרי היא אישה יפה.
זה לא בהכרח עניין של טעם אישי: הציבור הישראלי הכיר את רוט-אבנרי כאחת המשתתפות בריאליטי "היפה והחנון". ולמרות שהיא הוצגה בתוכנית הריאליטי העתיקה ההיא כ"אלופת הארץ בקליעה", המסגור הזה מכריח אותנו לחשוב עליה כעל אישה יפה, בראש ובראשונה.
כמובן שהיא רשמה לעצמה הישגים מרשימים מזה: פרשנית ענף הקליעה בערוץ הספורט באולימפיאדת 2008, עורכת וכתבת ב"ישראל היום", ומגישה בערוץ 20 (שהפך ל-14). אבל כשהפציעה בערוץ 12 כחברת פאנל באולפן שישי, הזכירו לנו אותה כיפה מ"היפה והחנון" שדיברה בפריים טיים של ערוץ 10 על בית המקדש השני ש"נחרב ב-1967", כלשונה.
הטלוויזיה והמסך אוהבים דמויות מצודדות, ואפשר להבין. בכלל, אנשים יפים מצליחים יותר בחיים – זה עניין אבולוציוני. אבל רוט-אבנרי אינה עוד אשת טלוויזיה: היא דוברת במסווה של פרשנית.
לא קשה לשים לב לכך: היא מדברת מתוך דף המסרים של נתניהו, היא לא מהססת להזכיר לנו ש"בסופו של דבר היו פה בחירות דמוקרטיות", היא מציעה שהמפגינים נגד ההפיכה המשפטית כנראה מחפשים לעשות משהו עם החבר'ה בערב שבת, ועוד ועוד ועוד.
במובן הזה, אין חדש תחת השמש: לפניה באותו כיסא ישב בועז ביסמוט, לצידה פועל בגאון יעקב ברדוגו, ויש גם הסביבון האנושי אלדד יניב, ועוד שפע של דוברים במסווה של עיתונאים, שעדיף שלא נזכיר את שמם פן תעלה בנו חמתנו להכעיס על זילות המקצוע.
רוט-אבנרי לא שונה מערמת הדוברים (כולם גברים כעורים) בהסוואה שמככבים בערוצי הטלוויזיה, אבל תועפות מי הקולחין שמוטחות בה עצומות לאין ערוך.
ומה זה מלמד אותנו?
- כשיש לך מה לומר, יופי יכול להיות נכס. כשאין לך מה לומר, מלבד שאריות מחוממות של שיחות רקע עם מי שהעביר את דף המסרים, יופי עלול להתגלות כנטל ("יפה וסתומה", "יפה ורעה").
- כשאת אישה, הנטל הזה יכול להיות לנשק בידי מבקרייך – במיוחד כשהם גברים.
- והאחרון הזה, הוא לחברי הגברים: כשאתם מבקרים אישה, בין אם מדובר בקולגה או בעוד דמות על המסך שלכם – נסו להימנע ממלכודת המיזוגניה. כולנו טובים מזה.