אוהבים באונטי? ונגיד שנגיד לכם שאנחנו נפרדים ממנו?
אנשי הקוקוס נגד אנשי הנוגט: המרד על הבאונטי. סלבריישנס (Celebrations) הוא אחד מהמוצרים האהובים ביותר על ידי הבריטים. זו המתנה הקלאסית שמקבלים מסבתות ודודות לדורותיהן: קופסת ממתקים, מה שפעם נקרא אצלנו "בונבוניירה", ובה מגוון מהחטיפים המוכרים של חברת הענק מארס, למשל מילקי-וויי וטוויקס, שמגיעים בממדי סוכריה קטנים. בנובמבר 2022 – כאשר הקניות לחג המולד בעיצומן – הודיעה לפתע מארס כי היא מוציאה מהמארזים הוותיקים את החטיף באונטי, לכאורה מתוך שיקולים כלכליים יבשים של ביקוש מצטמק.
מארס נגעה (במתכוון) בסוגיה יומיומית לכאורה חסרת חשיבות, אבל כזו שבה לכל אחד יש דעה וכל אחד יכול להתחבר אליה מיידית. העניין הוא שכמו כוסברה, לבאונטי (חטיף שוקולד ממולא בהרבה-הרבה קוקוס לח, אנחנו דווקא בעדו) יש אוהדים ומתעבים שחלוקים ביניהם קשות. עם אפס PR מעבר להוצאת הודעות יבשות למדורי הכלכלה, מארס עמדה מהצד והביטה בסיפוק בסערה המתפתחת. מדורי אוכל לימדו את הקוראים המבועתים איך מכינים באונטי בבית. חלק מהעיתונאים, למשל פירס מורגן משולח הרסן, הרחיקו לכת וכתבו במלוא הרצינות כי "מארס רצחה את חג המולד". כדור השלג התקשורתי התגלגל וצבר תאוצה, ובשיאו של המהלך החברה למעשה הגדילה לעצמה את השוק כאשר עברה למכור שני מוצרים: חבילת "בלי באונטי" החדשה, ולצידה המוצר הישן והאהוב, שהיא "נעתרה להחזיר למדפים בעקבות הלחץ של הלקוחות".
כבר בחצי השעה הראשונה של לימודים לתואר ראשון בכלכלה, סטודנטים לומדים שמחסור הוא הכוח שמניע את כלכלות העולם. אז קחו את עקרון המחסור, הוסיפו לו את החיבה של כולנו לוויכוחים סוערים סביב נושאים לא מזיקים – וקיבלתם תרגיל מבריק שמשתמש בכלים הכי פשוטים שיש.