האם עו"ד אבי חימי, גיבור לרגע, היה יכול לנהוג אחרת?
- לפני הכל, פשפש בעברך. כאשר אתה מתכנן לצאת מהאלמוניות היחסית שלך ולהפוך לדמות בעלת חשיפה גבוהה, להיות אדם שניצב בכיכרות ונושא נאומים חוצבי להבות, קח בחשבון שזה יגרום לכמה אנשים להיזכר בקשרים שהיו להם איתך בעבר. האם לכולם יש רק זיכרונות נעימים ממך? סביר שלא. אף אחד מאיתנו אינו מלאך, ולכל אחד יש כמה שונאים שמסתובבים עם טינה כלפינו. אם הטינה הזו לא עוסקת בריב ילדים נשכח אלא בדברים הרבה יותר בעייתיים שכבר נושקים לפלילי או גרוע מכך – אתה פשוט לא יכול להתעלם מהדברים ולקוות שהם נשכחו. אי אפשר למחוק את העבר. אבל אפשר לצפות שהוא יצוץ ולשייף מראש את המסרים וההסברים.
- קח בחשבון שאתה יעד לחיסול. כבר יצאת לדרך הציבורית או הפוליטית, ואתה מספיק מנוסה כדי להבין שהסכנות אורבות לך בכל פינה. מחפשים אותך, אוספים עליך מידע, בונים לך תיק של מבוכות אישיות. השאלה היא רק מתי הם יפעלו. הדבר הכי זמין שאתה יכול לעשות הוא להפסיק (כבר בשבוע שעבר!) את כל הדברים הפחות ממושלמים שנהגת לעשות, ו/או לסגור קצוות פתוחים. עשה את זה כמה שיותר מהר, כדי שבעת הצורך תוכל להגיד: נכון, היו לי תקופות אישיות לא קלות, אבל הן הסתיימו זה מכבר. יצאתי מזה, אני אדם אחר. ועם כל אי הנעימות שבדבר, כדאי שתגלה את הפרטים המביכים האלה למשפחתך, למקורביך כבר בשלבים המוקדמים של דרכך הציבורית. מי יודע, אולי הם יסלחו. וכשהפרשה תתפוצץ, אתה צריך אותם לצידך. ואולי, רק אולי, תחליט שהמחירים עומדים להיות גבוהים מדי. שעדיף לך לבטל את התוכניות ולצמצם את הנזק האישי כבר עכשיו. הובסת, אבל זה יעלה לך פחות.
- אם יש לך ראיות – תוציא אותן מייד (!) ואל תחכה. למה? כי הזיכרון הציבורי מעוצב ומותך ממש כמו יציקת מתכת ברגעים הראשונים של התפוצצות הפרשה. ניהלת רומן עם עובדת כפופה, וזה כשלעצמו פגום ואסור. אבל אם תשכנע שמדובר בסיפור אהבה אותנטי (פסול, לא ראוי, לא הוגן בפני בן או בת הזוג שלך, אבל אותנטי כי ככה זה בחיים, דברים קורים), אז הנראטיב הציבורי, הדרך שבה שופטים אותך במשפט התקשורתי חסר הסבלנות, יהיה שונה משמעותית מ"זה שניצל את העובדת הכפופה לו וכפה עליה מערכת יחסית לא הוגנת". ציבורית, זכאי כבר לא תהיה. אבל השמעת טיעונים משכנעים לעונש וצמצמת את הנזק.
- אל תיתן לפרסומים המביכים עליך להיות אקורד הסיום של הקריירה שלך. חשוב על היום שאחרי. אם תגזור על עצמך איפול ציבורי, תרכין את הראש בבושה ותיעלם אל הצללים, תחרוץ את גורלך האישי. את התפקיד הנוכחי כנראה איבדת. את המעמד הציבורי שתכננת לבנות כנראה כבר לא תשיג. מה מפריע לך לקום, לנער את העפר ולבנות מההתחלה את מעמדך והמוניטין המקצועיים שלך? הסתכל סביבך על דמויות אחרות (למשל, ינון מגל המוזכר כאן באייטם אחר), שבלי שמץ של בושה או מודעות עצמית יושבות עכשיו באולפנים ומפרשנות את מה שעובר עליך – שנים בודדות אחרי שהם בעצמם כיכבו בפרשות דומות.
- תחתוך הפסדים. תבין איפה העניין אבוד ואיפה לא. למשל: התפטרות. זה לא אומר שלא תמשיך במאבק על שמך ועל חפותך, אם אתה משוכנע בהם. אבל לפחות תשקיט מעט את מחול השדים התקשורתי סביבך. אגב, את זה חימי עשה נכון.
Photo: Michael Cohen | CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=33218887