מערכת בחירות שמתנהלת בשלווה (יחסית) במדינה שידעה לא מזמן ניצחון צבאי ענק, שהבוחרים רוצים שהיא תסתיים בדיוק כפי שהחלה ושהימין והשמאל יוצאים ממנה כשותפים מרוצים. איך נראתה מערכת הבחירות של 1969, הראשונה שבה שודרו תשדירים בטלוויזיה?
מערכת הבחירות לכנסת השביעית, שנערכו כשהייתי עולל בן בקושי ארבעה חודשים (ובואו לא נחשב כמה זה יוצא), הייתה שונה ב-180 מעלות מזו של היום. בארה"ב היפים פיזזו בפסטיבל וודסטוק, ובפריז סטודנטים יצאו לרחובות. בווייטנאם השתוללה מלחמה מדממת בלי סוף. וגם המתיחות עם ברה"מ ריחפה ברקע, מלווה באיום גרעיני מתמיד. אבל כל אלה נראו רחוקים מישראל, שעדיין הייתה סגפנית וקצת מיושנת, ולא תיארה לעצמה באיזו מהירות היא עומדת להשתנות.
הבחירות התנהלו יחסית על מי מנוחות, כאשר רוב הציבור רואה בהן הזדמנות להמשיך את ממשלת האחדות המוצלחת עם מנחם בגין, שהישגה העצום היה מלחמת ששת הימים וכיבוש סיני והגדה, שנתיים קודם לכן. מפא"י, עם גולדה מאיר בראש במקום לוי אשכול שנפטר, החליפה לראשונה את שמה ל"המערך". ואילו מפלגתו של בגין עדיין נקראה גח"ל. המותג "הליכוד" הומצא ונולד רק בבחירות הבאות, על-ידי גיבור המלחמה והמשוחרר הטרי מצה"ל, האלוף אריאל שרון. הקרבות המרים בין שני המותגים האלה ומה שהם מסמלים – המערך מול הליכוד, השסע המעצב של החברה הישראלים במשך עשורים – הגיעו לנקודת רתיחה רק שמונה שנים אחר כך. ואנחנו עדיין מרגישים את זה.
בחזרה לבחירות של אוקטובר 1969. ישראל כולה שכשכה במה שייקרא לימים "האופוריה", ופרט לכמה דמויות שוליים מוקצות, אף אחד עדיין לא הזכיר את המילה "כיבוש". כצפוי, התוצאה הייתה קואליציית ענק של 90 ח"כים. מליל הבחירות הזה, כולם הלכו הביתה מרוצים. וזה נראה כל כך תלוש כיום, כאשר המספר 61 נראה כיעד חלומות לשני הצדדים.
על אף שזו הייתה מערכת הבחירות הראשונה בתולדות המדינה שבה שודרו בטלוויזיה תשדירי תעמולה, הפורמט העתיק של יומני קולנוע (מעין מהדורת חדשות קלילה שמוקרנת לפני כל סרט) עדיין שלט בשטח. וכך, שרד הקטע שאנחנו רואים פה, שהופק על ידי "יומני כרמל". כה רחוק מהקמפיינים הסוערים של 1977 ו-1981, בגין וגולדה נראים פה שמחים בחלקם, והשבעת הממשלה הנכנסת נראית כמו חתונה המונית. וגם סיגריות ואלכוהול עדיין נחשבו לתפאורה לגיטימית.
הקליפ הזה מגיע מחשבון היוטיוב של אורי אבנרי המנוח, שהתמודד באותה מערכת בחירות עם רשימת "העולם הזה – כוח חדש" (אבנרי המתוחכם לא היסס להשתמש במותג החזק של השבועון שלו). הוא הצליח להכניס לכנסת השביעית את עצמו ואת עמיתו שלום כהן.
בקטע המצורף, לאחר יומן החדשות הקולנועי, הוסיף אבנרי גם תשדיר בחירות שלו, מה שמאפשר לנו הצצה נדירה לאחד מהתשדירים הראשונים בתולדות מערכות הבחירות בישראל. הקצב הוא לא בדיוק מה שהיינו מכנים "תזזיתי". אך מעניין לראות כיצד הנקודות שאבנרי מעלה כאן נדדו ברבות השנים מחיקן של מה שנתפס אז כמפלגות שמאל קיצוניות היישר אל המיינסטרים של מפלגות המרכז: גיוס חרדים, נישואים אזרחיים ותחבורה ציבורית בשבת.