למה החברים של אלדד יניב נטשו אותו, ואיך זה קשור לניהול המותג שלו
אלדד יניב לא מבין למה החברים שלו מחרימים אותו, למה המעגל החברתי שלו מפנה אליו את עורפו, למה חברים של שנים לא מוכנים לדבר איתו, למה קונה בסופר מסננת לעברו מלים לא מנומסות.
אלדד יניב מגלה כעת שהציבור מוכן לקבל – בקושי – חוזרים בתשובה, אבל לא מוכן לקבל את מי שלשים את המותג שלהם כמו פלסטלינה.
הוא מצוי בתודעה הציבורית למעלה משלושה עשורים. עם קריירה שהתחילה בשירות צבאי בעיתון ב"במחנה" הוא דילג לקריירה עיתונאית בקבוצת ידיעות אחרונות, ולאחר מכן הוסמך כעורך דין ושימש כיועץ פוליטי ויועץ משפטי של מפלגת העבודה. הוא היה חלק מקמפיין 99 של אהוד ברק, שימש כרמ"ט שלו בלשכת רה"מ, והודה מאוחר יותר במעורבותו בהקמת עמותות הקש, לרבות הפללה בדויה של בכירים במערכת הפוליטית, כמו רא"ל במיל' אמנון שחק.
כמה שנים מאוחר יותר, שעה ששימש כיועמ"ש של מפלגת העבודה, תקף את עמיר פרץ על "מפקד הארגזים", שבמסגרתו צירף מתפקדים למפלגה.
ב-2007 חזר לברק, אך הסתכסך איתו, לאחר שניצח בקמפיין הפריימריז.
במקביל, הוא פתח משרד עורכי דין, ועבד עם שורה של לקוחות ציבוריים ופרטיים.
ב-2010 מונה על-ידי מבקר המדינה כחבר בוועדת היגוי לבחינת נורמות ציבוריות בכל הקשור ליחסי הון שלטון.
ב-2012 כבר התוודה על מעשים פסולים שנקט, חווה, או היה להם עד, בכל הקשור ליחסי הון שלטון.
עוד לפני כן, ב-2009 הוא הקים עם המחזאי שמוליק הספרי את תנועת השמאל הלאומי.
ב-2011 הוא גנז את התנועה והצטרף למחאת יוקר המחיה.
ב-2012 הקים את "ארץ חדשה", יחד עם הקולנוען רני בלייר, ששמה לה למטרה להיאבק בשחיתות.
ב-2014 התמודד במסגרת מפלגת העבודה ולא נבחר מטעמה לכנסת.
לאחר מכן מיקד את פעילותו במאבק נגד בנימין נתניהו והחשדות נגדו, הוא נשא דברים בחלק לא קטן מההפגנות והיה מזוהה איתן.
לאחר הבחירות האחרונות החל להתבטא בעד הממשלה שהוקמה, ממשלת נתניהו.
הפוסטים שלו נפתחים תמיד בפנייה ל"מחנה שלי".
אבל כמויות מי המדמנה שהוא סופג מ"המחנה שלו" מצריכים מכון שלם לסילוק שפכים.
יניב לא צריך להשתומם על קבלת הפנים שהוא מקבל כעת.
הציבור מוכן לתת אשראי למהפך אחד – למי שגילה את האור. למשל, ציפי לבני שהפכה מנסיכת חירות בלתי מתפשרת לתומכת בפשרה הטריטוריאלית ולמי שנואמת בהפגנות נגד ההפיכה המשטרית. הוא לא מסוגל לעכל זיקית, שמתאימה את צבע עורה למצב.
הדימוי מספר לנו סיפור, שבו אנחנו מאמינים או כופרים.
משעה שאדם מאמץ דימוי מסוים, הוא הולך לפניו.
משעה שאדם מבקש לעטות עליו דימוי שונה, הפוך – הוא מבקש אשראי מחודש מטעם הציבור.
משעה, שאדם פושט ולובש דימויים – הציבור מבין שהוא עושה עליו סיבוב.
עיינו ערך: אלדד יניב.