אלה ההחלטות התקשורתיות שאתם חייבים לקבל השנה בארגון או בחברה שלכם
1. בררו עם עצמכם לעומק: מה חושבים עליי?
ובמילים אחרות: שאלו את עצמכם האם יש לכם בכלל אסטרטגיה תקשורתית?
תפעול של עסק או ארגון הוא משימה יומיומית מפרכת. כל יום ולוחות הזמנים העמוסים שלו, כל יום והפגישות והישיבות המתארכות שלו, כל יום וההתקלות והבלת"מים המטורפים שלו. ולמרות שכל יום לכשעצמו הוא ערימה בלתי נגמרת של אתגרים, מה שאולי אתם לא מסוגלים לראות מנקודת המבט שלכם, הוא שבסופו של דבר גם זוהי שגרה. שגרה שיוצרת ראיית מנהרה.
לכן, עצירה יזומה שנועדה להסתכלות כנה פנימה אל הפעילות שלכם היא משהו שאתם חייבים לעצמכם. עצירה כזו תעלה, אולי, כי אתם והארגון שלכם כולו נעים מתוך אינרציה, ממשיכים עם מה שכולם, מהמנכ"ל ועד רצפת הייצור, רגילים לעשות. דרך מעולה להבין את זה, היא לברר כיצד אתם נתפסים. אם אתם נתפסים מבחוץ על ידי הציבור הכללי, על ידי הקולגות שלכם מאותו תחום עיסוק או על ידי כתבי התחום שמסקרים אתכם כארגון לאה, קופא על שמריו ונטול אדג' – אז למרבה הצער כנראה שלא משנה עד כמה כולכם חרוצים ונקרעים בשגרת העבודה שלכם.
ואגב, זה גם דבר מדיד: כמה ידיעות עיתונאיות פרסמו עליכם, ובאיזה תדירות? מתי בפעם האחרונה ראיינו את המנכ"ל את המנכ"לית? מתי בפעם האחרונה מישהו או מישהי משדרת הניהול הצעירה הופיעו ברשימות בסגנון "40 מתחת ל-40"? ואל תמהרו לענות "נו באמת, אותי השטויות האלה לא מעניינות. אצלנו עובדים, לא מקשקשים". זו כבר תהיה רציונליזציה. הן מעניינות.
זה באמת לא הוגן, כי אובייקטיבית אתם באמת נותנים את הנשמה. אבל דרך הפילטר הצר אך החשוב של "מה חושבים עליי" (מדוע הוא חשוב? למשל, כי משקיעים עלולים להיות פסקניים ולהחליק אתכם שמאלה בטינדר של הכסף הגדול על סמך "מה הדיבור עליהם") – ייתכן שכל זה הוא פול גז בניוטרל. אם תגלו שאתם נתפסים מבחוץ באופן שונה מהדרך שבה אתם תופסים את עצמכם – הגיע הזמן לסמן על המפה מהו המקום החדש שאליו אתם חייבים לנוע.
2. ספרו לעצמכם את הסיפור שלכם
אם הסעיף הקודם נועד לגרום לכם לעצור כדי לבדוק מהם הדברים הלא נעימים שחושבים עליכם ולא ידעתם, הסעיף הזה הוא כבר התחנה הבאה במסע.
ומהו השלב הבא? אותו דבר, רק הפוך! הפעם, אתם בעלי השליטה. הפעם, אתם לא מופתעים לשמוע מה מספרים עליכם, אלא אתם אלה שמנסחים את מה שיספרו עליכם. מהי ההיסטוריה שלכם כארגון? מה היה המהלך המכונן שהפך אותו למוביל או ייחודי בתחומו? מתי הוא שינה כיוון בחדות, מסוג אחד של מוצרים לסוג אחר לחלוטין? איך זה קרה? ומה מאפיין אתכם כיום, מהו הפרט הקטנטן והפיקנטי שיגדיר אתכם כאשר במקומות עבודה אחרים ידברו עליכם בשיחה של פינת המים? בשיחות הללו, חברה היא תמיד "החברה ש…". אז מהו ה"ש…" שלכם? תנאי עבודה סופר מפנקים? דרך יוצאת דופן ומרתקת לקבל החלטות עסקיות? מוצר נחשק שאין לאף אחד אחר?
כל אלה הן פיסות שהתצריף שלהן הוא הסיפור שלכם. רק שעכשיו, אתם שולטים בתהליך של איסוף פרטי המידע ואתם קובעים מה יהיו הסאונד בייטס שמצטרפים לשם החברה.
כאשר הסיפור משויף, יעיל ומושך – הטמיעו אותו היטב בחברה, וספרו אותו לעולם. הוא זה שיגדיר את כל העיסוק התקשורתי בכם. ולמרות שזו משימה מערכתית מגבשת, אל תהססו להיעזר במי שזו ההתמחות המקצועית שלהם (אמממ, אנחנו).
3. תתחילו להתייחס ברצינות לפעילות דיגיטל
אם אתם מתחזקים או שהחלטתם להתחיל לתחזק נכסים דיגיטליים, אל תעשו זאת רק "כי לכולם יש". דיגיטל הוא לא חפתים זהובים. זהו לא סמל סטטוס קטן שמנופפים בו, אבל לא כל כך יודעים למה בכלל הוא נחוץ. עמוד פייסבוק עם 300 לייקים ופוסטים שהועלו ב-2017 עלול בסופו של דבר להיות מפגע יח"צ מבחינתכם. ואגב, זה גם לגיטימי לשקול, לחשוב ולהחליט שאולי פעילות דיגיטל לא מתאימה לכם ולאופי החברה או הארגון שלכם.
אבל אם החלטתם שאתם הולכים על זה – עשו זאת עם מחויבות מלאה ולא בחצי כוח. חשבו מה אתם רוצים להשיג, מי אתם רוצים שייחשף לפעילות הזו ומהו מגרש המשחקים המתאים. האם אתם רוצים למשוך את העובדים הטובים ביותר? לינקדאין היא הכתובת שלכם. האם החלטתם (בהתאם לאסטרטגיה ולסיפור שגיבשתם) להיתפס כילדים הפרועים של השכונה ולכן אתם שמים בפרונט רק תוכן מטורף ומושך תשומת לב? אז לכו על טיקטוק. האם הארגון שלכם מאופק, רציני ומהוגן? אולי כל מה שאתם זקוקים לו הוא ערך ויקיפדיה טוב. האם הגעתם למסקנה שמשפיענים יפיצו את הבשורה שלכם באופן הכי טוב? אוקיי, אבל מי מהם, ואיך בוחרים?
זהו שדה קרב שצריכים להיות מודעים לגוונים ולנימים שלו, גם אם לקחתם (ויש לקוות שלקחתם) חברה שתפיק עבורכם את התוכן ותנהל את הנכסים הדיגיטליים (אמממ, אנחנו כאן).
4. תהיו ערים תמיד לבטן הרכה שלכם
אל תגידו, "לי זה לא יקרה". הרי אני צח ונקי כפיים, מה אני קשור להסתבכויות. וגם אם יקרה משהו מביך, אצלי בארגון שום דבר לא ייצא החוצה – אני סומך על האנשים שלי. כי כאשר משהו, שלא נעים לקרוא לו כאן בשמו המפורש, יפגע במאוורר, העניינים ייצאו משליטה מהר.
בצבא קוראים לזה "טבלת מקרים ותגובות" – אז הכינו לעצמכם את המקבילה האזרחית-תקשורתית, אבל ברמה הרבה יותר מפורטת. מפו את המקומות שבהם אתם עלולים להיתקל באירועים בלתי צפויים. נסו לתכנן עד כמה שאפשר את הבלתי ניתן לתכנון. אתם עוסקים במזון? אז שתהיה לכם תכנית מגירה שבה מפורט מה עושים, מי מתראיין, איך מגיבים ומה מסבירים במקרה של זיהום. שלא לדבר על מקרים כמו הטרדה מינית, חשדות לאי סדרים או "סתם" היקלעות למצב פיננסי בעייתי.
חשבו גם על ההשלכה התקשורתית הפוטנציאלית של החלטות ניהוליות שמתקבלות אצלכם. אם נחזור לתעשיית המזון – מנהל יכול לקבל החלטה כי הוא מקצץ את מספר הבדיקות הבקטריאליות משיקולי חיסכון. אבל אסור להחלטה כזו להיות מנותקת מהאפשרות שתפוצץ לכם בפנים פרשה של זיהום. או, למשל, החלטה לייקר באופן רוחבי את כל קשת המוצרים שלכם. או גל פיטורים כואב. התגובה המדודה והמכובדת של ההנהלה צריכה לשבת במגירה שלכם כבר עכשיו, גם אם כרגע אתם אפילו לא יכולים לדמיין מצב שבו תצטרכו לפטר.
ולבסוף: כאשר קרה מה שקרה, תבינו כמה שיותר מהר מתי אתם כבר לא בשגרה, אלא במצב משברי שדורש פתרונות חירום אחרים לגמרי, ולרוב גם מי שמסוגל להביט מהצד ובקור רוח על האירוע ולסייע לכם לצלוח אותו בשלם (בלי רמזים).
5. אל תזניחו את התקשורת הפנים ארגונית
מה יבדיל ביניכם לבין "מפעלים" אנונימיים אחרים? איך העובדים שלכם ירגישו שייכים ל"משפחה", אבל לא ככותרת ריקה מתוכן אלא באמת ובתמים? איך הם יהיו מחויבים למטרה, גם במצבים של לחץ גדול או של שינויי דרך משמעותיים? איך לא תיתפסו בתוך הבית כמנהלים רובוטיים ומנוכרים? הרי התפיסה הזו תזלוג בסוף החוצה, וזה גם יהיה הדימוי שלכם ושל הארגון כולו.
יש שורה ארוכה של כלים לניהול תקשורת פנים ארגונית. מקבוצת פייסבוק סגורה ועד הוצאה לאור של עיתון פרינט פיזי. אחד מהדברים היפים שאפשר לעשות בתחום הזה, הוא להתחיל לראות בעצמכם מוציא לאור קטן שמייצר את התוכן של עצמו לעצמו. כך אפשר לגייס יוצרי תוכן מקרב העובדים, ולהפיק מזה ערך מוסף רב. מנגד, אפשר גם להחליט שרוב העובדים יראו בכך עוד תיק מעצבן, ולפנות למי שאמונים על משימות כאלה (אממממ).
6. דברו עם הילדים שלכם
זו אגב, עצה טובה לחיים בכלל. אבל כאן אנחנו מתייחסים רק בהקשר של המדיניות התקשורתית שלכם. רק מהילדים – ולא משנה מה גילם – תבינו בדיוק מה הולך היום.
מהם תשמעו מי הרשת החברתית שנתפסת כמביכה וזקנה ואין מה לשפוך עליה כסף, איזה מותגים נחשבים לענקיים למרות שלא שמעתם עליהם בחיים, על מה הם מדברים עם החברים שלהם, מאיפה הם צורכים את החדשות שלהם, מהם הטרנדים העכשוויים החמים.
שיחה עם הילדים היא כמו לשלוח סוכן ריגול מסחרי בתוך מכונת זמן. כי כאשר אתם מקבלים תמונה תקשורתית מהילדים שלכם – אתם מבינים כבר עכשיו, לפני כולם, לאן הארגון שלכם צריך ללכת בעוד 10 או 15 שנים. פתחתם פור. וגם, על הדרך, אולי תכירו אותם. הם אחלה, באמת.