שקרן בן שקרן, קורקינט ו"איפה היית בצבא": המילים שייזכרו (לפחות עד הסיבוב הבא)
"שקרן בן שקרן". בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית) מחווה דעה על נתניהו, בהקלטה שנחשפה על ידי מיכאל שמש בכאן 11. רגע שהיה אמור להיות מכונן – אבל כנראה שאצלנו שום דבר שקשור למערכות בחירות כבר לא יכול להיות מכונן. במקום משבר, קיבלנו טקסי מחילה הדדיים ואימוג'ים של לבבות בעיניים. סתם, כאלה דווקא לא היו. אבל לא היה חסר הרבה שכן.
"אתה לא יכול לשים בתוך מרצדס נהג קורקינט". בנימין נתניהו על יאיר לפיד כראש ממשלה. לכאורה, עוד השמצת בחירות מהסוג שכבר עובר לנו ליד האוזן. אך זהו גם צוהר לעולמו הפנימי של נתניהו. כך הוא רואה את עצמו: מי שראוי לנהוג במכונית יוקרה מנקרת עיניים, מנוכרת, סמל סטטוס נובורושי. הקורקינט, פתרון תעבורתי חכם ואקולוגי שמתאים לעולם המתעצב סביבנו ומאומץ על ידי יותר ויותר צעירים (למשל: אנשי הייטק שמעוניינים לגור בסמוך למשרדיהם ולא להתנייד ברכב פרטי), נתפס אצלו כמשהו בזוי. והמסר הסמוי: מנותק, מיושן.
"יותר קשה ללמוד תורה מאשר להיות לוחם בחזית". יו"ר יהדות התורה, יצחק גולדקנופף. לאמירה הזו יש רקע, שעליו כבר דיברנו: האיום בבריחת קולות לכיוון בן-גביר. גולדקנופף (אגב, כפתור-זהב בעברית) ניסה נואשות להפיח פה גאוות יחידה תורנית במצביעיו הצעירים. יצאה לו עוד התבטאות מפלגת, שמרחיקה את החילונים מכל רצון להכיר את החברה החרדית על גווניה. ויש מה להכיר. חבל.
"אני לא פורשת" והצילום של אבישג שאר-ישוב. איילת שקד שבה והבטיחה, באופן כמעט נוגע ללב, כי היא מתמודדת עד הסוף. ואז בא הצילום האיקוני של אבישג שאר-ישוב: ממוסגרת כמו בתוך ציור של רמברנדט, אנו רואים שקד בפרופיל, ישובה לבד מול שולחן באולם ריק. רק היא, שפת הגוף המרוקנת מאנרגיה ומחשבותיה. זה לא היה רגע של תמונה ששווה אלף מילים. כי זו הייתה תמונה ששווה רומן עב כרס שלם.
"איפה היית בצבא?". שאלה מיתממת של שלוש מילים, שהופנתה ליאיר לפיד ומספרת כל כך הרבה על מערכת הבחירות הנוכחית בפרט ועל ישראל בכלל. לפיד – הרי העבר הצבאי שלו מתועד. פשוט צריך ללכת לספריית בית אריאלה או לכל ארכיון אחר ולראות את הכתבות שעליהן הוא חתום ככתב בעיתון הצבאי "במחנה". אבל כבר הופץ עליו פייק, והפייק הזה כבר אמור לנקר בראשו של כל אחד ולגרום לנו להטיל ספק (אולי צריך לקרוא לזה "ספייק"). לכן, זה לא "איפה שירת בצבא", אלא "אנחנו פה כדי להדביק עליך כתם בלתי מחיק". הטלת הרפש, העלאת הספקות המיתממים, הצמחת ז'אנר של עיתונאים שהקריירה שלהם בנויה מ"אני לא יודע, רק העליתי פה שאלה. שהוא יענה עליה. אה, הוא לא עונה? הממ, חשוד" – כל אלה לא קורים במקרה. זוהי הגות פוליטית שהיא חלק מטרנד עולמי מטריד.