איך "מאחזים בלתי חוקיים" שינו צורה והפכו, בהחלטה תקשורתית מחוכמת אחת, ל"התיישבות צעירה". הם נלחמים על נרטיב ומשנים תודעה – אבל האם הם משנים את המציאות עצמה? תלוי את מי שואלים
קשה לחשוב על צמד מילים יותר תמימות מ"התיישבות צעירה". קשת האסוציאציות מצטיירת מעצמה על הלוח: התחדשות, אהבת הארץ, משפחתיות, חלוציות, וכן הלאה, עגלה מלאה שכל כולה ערכים חיוביים. כל אחד רואה במילים הללו לנגד עיניו חזון ציוני עתיק יומין, כזה שהולך איתנו בארץ ובמדינת ישראל מאז ימי העליות הראשונות.
עכשיו חשבו על המותג "מאחזים בלתי חוקיים", והבינו מה שפה יכולה לעשות, ועד כמה השפה היא הפוליטיקה. בדיוק כמו שהתואר מתנחלים הוחלף במתיישבים, והסיפוח (מילה שח"כים ימנים השתמשו בה מרצונם בשמחה עד לפני כמה חודשים) הומצא מחדש כ"החלת ריבונות".
אז ההתיישבות הצעירה אולי צעירה, אבל אינה חוקית.
מנגד, צודקת לשיטתה מועצת יש"ע שטוענת של ההתנחלויות התחילו כמאחזים בלתי חוקיים, אז או שכולן חוקיות או שכולן לא חוקיות.
מקימי "הפורום להתיישבות הצעירה", שפועל מ-2018, מודים בפה מלא שאחת ממטרות קיומו היא שינוי תודעתי ("ריענון מושגים לאומי" לצורך העניין). בחסות החלפת השם, התברר שניתן לקרוץ אפילו לחברי מפלגות שאינן ימין מובהק, כמו שרי כחול-לבן ביטון וינקלביץ', ולקבל קריצה בחזרה (ינקלביץ' אפילו טענה בלי למצמץ שגנץ לצדה בעניין).
מתי ניתן למתג מחדש ומתי לא? האם גם "אסמול" יכול לעבור מיתוג מחדש, ולהמציא את עצמו כישראלים?
ואולי השפה היא שיקוף של חלוקת הכוח הפוליטי, ומי שבידיו הכוח הפוליטי, כותב לא רק את ההיסטוריה אלא גם ממתג את המציאות.
לכן, "אקיבוש" הוא מילה מגונה; ואילו "המתיישבים" הם החלוצים של ימינו אנו.