מי שעוקב אחר מדד הפרסומות השבועי, או מי שישקיע קצת ויזמין דו"ח ניטור תקופתי של פרסומות, יגלה כי מקומו של מפרסם אחד נעדר תמיד מצמרת הטבלה: המדינה.

ובשנה האחרונה היא היתה צריכה להיות שם, ודאי אם כולנו מבינים שלא תיתכן התמודדות אמיתית עם המגפה, לבד מחיסון עדר. והנה, דווקא המפרסם בעל האמצעים הגדולים ביותר במשק, זה שהיה צריך להיות לו תקציב ענק לשפוך על המוצר הכי קריטי בשנתיים החולפות, לא נמצא שם. וזה הכישלון הקולוסלי של הצד שהיה אמור להיות החזק והמצויד בכל הידע והאמצעים, במלחמה שאט-אט נראה כי כוחות הטרלול מנצחים בה.

מתי פרסומת היא יעילה? מהי פרסומת זכירה ואהובה? בניגוד למה שנדמה, זה לא רק הכישרון והקריאייטיב המדהימים של אנשי הפרסום. בסופו של יום, הדרך אל פרסומת שלא יוצאת מהראש עוברת בכסף, כסף, ועוד יותר כסף. קמפיין ששפכו עליו סכומי עתק ויהיה נוכח בצפיפות במרחב הציבורי שלנו – יהיה בסוף זה שיעבוד.

יהיו מי שיגידו: כן, אבל אנחנו חיים עכשיו בעידן מטורף, אז אתם מה רוצים? להעלות קמפיין שיניע קרוב ל-100% מהציבור להתחסן הוא דבר ממש לא קל. הרי יש כל כך הרבה פייק ניוז, יש כל כך הרבה הזויים שלא מרפים. מה אנחנו יכולים לעשות כאשר בכל העולם קולו של ההיגיון נמצא בנסיגה?

והתשובה היא: אדרבא, אז תילחמו בכל החזיתות, עם כל התותחים הכבדים שיש למדינה ואין לצד השני. אם טוויטר עמוס בתיאוריות קונספירציה, טוויטר היה אמור להיות מופגז במענה. ואם טיקטוק מרעיל ילדים, טיקטוק היה צריך להיות זירה שבה מפגיזה המדינה במסריה שלה. וכך בפייסבוק, בעיתונים, בשלטי החוצות, בטלוויזיה (פי מאה יותר מסרטוני ה"דקה לשמונה" שיש היום, ובאינסוף פעילויות אחרות. וכן, אם אנשים מטילים את מימיהם בשירותים, אז מולם היה צריך להיות פרסום; ואם הם אוכלים ביצים, אז על הביצים היתה צריכה להיות חותמת. וכך גם כל האתרים הממשלתיים, חשבונות הארנונה, החשמל ורשות המסים. תוכן שיווקי, מרצ'נדייז, ה-כ-ו-ל – תצוגת תכלית מהממת בעוצמתה. שאלת "הצד השני" אינה רלבנטית פה. מה שרלבנטי זה כמה כסף הייתה מוכנה המדינה לשים, כדי ש-24/7 יטורטר לכולם "חיסון, חיסון, חיסון". היא לא שמה אותו. והמסר לא מטורטר.

אז מה יש לנו במקום? 40 אחוז לא מחוסנים, הורים שמסרבים לחסן ילדים, טמבלים שהחליטו לוותר על הבוסטר, וכל מיני דמויות שהתאדו מרדאר התודעה, אבל חוזרים לחיים כגיבורי הקונספירציה. בפועל, מתקיימת מלחמת חפירות בלתי נגמרת ברשתות, כאשר למזלה של המדינה, לפחות בצד שלה מתייצבים מתנדבים רבים שעושים עבודת קודש, ממש כך. רופאים, חוקרים, סתם אנשים טובים באמצע הדרך שמציבים את האמת המוחלטת מול הפייק, או שמספקים תשובות עובדתיות מול אחד מכלי הנשק הכי נבזיים בארסנל של מחוללי הכאוס: "אני בסך הכל מעלה שאלה". אבל כאשר זוכרים שמחוללי הכאוס הם לא רק אזרחים ואזרחיות שאפשר לראות בהם תינוקות שנשבו, אלא גם מאמצי לוחמה פסיכולוגית של מעצמות עוינות (שמטרתן להחליש את המערב באמצעות ערעור האמון במוסדותיו וערכיו) – מבינים עד כמה הופקרה הזירה. אז מדינה יקרה שלנו, לא מספיק שבגללך אנחנו מתייבשים בפקקים, אז גם גרפת את פרס הכישלון השיווקי של השנה. התביישי לך.