אתה גבר מפורסם ומתוקשר שמוצא את עצמו במוקד של תחקיר על עבירות מין? מה אתה יכול וצריך לעשות
1. פשוט, אל. אל תיצור סביבה בוטה ומינית מול הכפופים אליך, אל תטריד, אל תנהל מערכות יחסים מתוך עמדה של מרות ואל תאנוס. למרבה המזל, אנחנו חיים בתקופה שבה חומות הבושה והפחד נופלות. קורבנות של עבירות מין לא חוששים עוד לצאת מהצללים ולהגיד: הנה מה שעוללו לנו, ולא אנחנו אלה שצריכים להתבייש.
2. זכור, הפרסום הוא חרב פיפיות. לתהילה יש הרבה מאוד צדדים נעימים ומחניפים, היא גם מקצרת את הדרך להצלחה. אבל ככל שאתה מוכר יותר, כך אתה חשוף יותר. בעת צרה, ייתכן שתהפוך למשל ושנינה, למקרה מבחן של הנבל התורן. התקשורת שאהבה לרומם אותך, או החשיפה ששימשה אותך כמקפצה להשגת רווחים, היא גם זו שתמוטט אותך בדיוק באותה חדוות יצירה. וחשוב לזכור: זה נכון לא רק מבחינת אמנים או פוליטיקאים, שהפרופיל הציבורי שלהם גבוה באופן מובנה. אבל זה נכון גם לגבי אנשי עסקים שלפני ההסתבכות היו בעלי נוכחות ציבורית גבוהה ואהבו את אור הזרקורים. לעומת אלה, איש עסקים תמיד "ירוויח" אם לפני התפוצצות הפרשה הוא הקפיד לשמור על פרופיל תקשורתי נמוך. פיתחתם עור עבה עם השנים? הפרסום השלילי לא נוגע בכם. אז חשבו על הילדים שלכם, שברגע הופכים מילדים נערצים של דמות ידועה, למי ששובל של קלון נשרך אחריהם.
3. קח (או אל תיקח) אחריות. גם אם אתה חושב שזה מקרה שאינו מובהק, שהוא ברף הנמוך של עבירות מין – אל תכחיש, אל תנסה לטעון שדבר לא קרה. הכחשות גורפות עלולות להיענות בחשיפות נוספות. מנגד, אתה סבור, וזה לא בלתי אפשרי, שמדובר באי הבנה, בעלילת שווא, או בניצול הזדמנות, אל תמהר להושיט את הצוואר למאכלת. הילחם על חפותך בכל הכוח (רק קח בחשבון, שמלחמה על חפות מחייבת רקורד צח כשלג, ואם אתה לא בטוח שהוא ללא רבב, החזר את הצוואר למקומו, בסמוך למאכלת)
4. אל תסתתר מאחורי הטענה "לא עברתי על החוק". נכון, להבחנה בין פלילי למוסרי יש מקום מרכזי מאוד במרחב המשפטי. מנגד, יש לה סיכוי גבוה מאוד להפוך לחסרת משמעות בעולם התקשורתי. כיום, אין כל סובלנות לסביבה טורפת ורעילה שגבר רב עוצמה ייצר סביבו. גם אם, למשל, לשיטתך "בסך הכל" היה לך פה מלוכלך כי אתה אדם בוטה וישיר – שמור את זה לשיח שלך מול עורך הדין. תתעורר ותריח את ה-me too: זה כבר ממש לא "בסך הכל".
5. התייעץ כמובן עם עורך דין, אבל אל תשלח אותו להתראיין במקומך (*אלא אם הניידת בדרך). בין ביוש וביטול, לבין מעצר באבו כביר עם אופציה להארכה קבועה, שוררת תהום. לכן, התייעץ מיד עם עורך דין, מפה את הסכנות המשפטיות, ורק לאחר מכן, עבור לזירה הציבורית. קח בחשבון, כשעורך הדין מתראיין, הצופים כבר מבינים שאתה מסובך עד צוואר. וככל שעורך הדין יהיה מזוהה יותר עם העולם הפלילי הקשה, כך גם אתה הופך לחלק בלתי נפרד מהעולם הזה. כמובן שאין משהו לא תקין בשכירת שירותיהם של עורך או עורכת דין. אבל לא בטוח שמקומם, מבחינת האינטרסים שלך עתה, הוא מול המצלמה או המיקרופון. עורכי דין (ודווקא אלה שנתפסים כ"כרישים" רבי עוצמה) מסוגלים להתלהם, לאיים, לשלוח מכתבים עם איומים לתביעות השתקה. זה רק מדרבן עיתונאים לפעול במשנה מרץ.
6. הוצא מהלקסיקון את "מתנצל אם פגעתי". אין פה "אם". באמת פגעת, ולכן גם ההתנצלות לא ממש תעזור. זה לא שהסתובבת לתומך בחנות לכלי בית, נתקלת במדף והפלת בטעות צלחת. זה לא "אופס, סליחה". על דבר כזה מתנצלים, לא כאשר מולך עומדת אישה או גבר שלדבריהם הרסת את חייהם. המילה הקטנה הזו, "אם", מעידה כאלף עדים על כך שאתה עדיין לא מבין מה עשית רע. שבעיניך, אולי המעשים שלך הם אולי לא הדבר הכי נחמד בעולם, אבל הם כן בספקטרום הלגיטימיות.
7. אל תשתמש ב"פעם זה היה לגיטימי". מתי זה "פעם"? 20 שנה? 10 שנים? אולי בשנה שעברה? רק תזמין על עצמך עוד ועוד עדויות על מעשים שאולי עשית – ולא כל כך מזמן.
8. שקול פיצוץ מבוקר. דהיינו, אם אתה יודע שתחקיר אודותיך עומד להתפרסם בכלי תקשורת א', "שרוף" את הסיפור בצורה מבוקרת ובתנאים משופרים בכלי תקשורת ב'. למשל בצורה של ראיון רגיש וכן, שבו אתה מגלה לראשונה על הצדדים בחייך שאתה מתבייש בהם כיום, כאשר אתה נמצא במקום אחר לגמרי בהשוואה לנקודת השפל שבה היית פעם.
9. רד מהבמה לזמן מוגבל. נניח שהעיסוק שלך מחייב נוכחות בזירה הציבורית, קח הפסקה ממנה. זה מזכך. הזיכרון הציבורי לא כזה ארוך, ואם אתה לא דוש מושלם, כמו ינון מגל, עוד תוכל לחזור לזירה ולשקם את שמך.
10. המצא עצמך מחדש. לאחר שהאבק שקע, בנה לעצמך מחדש את הפרופיל הציבורי שלך. זה ודאי לא יכול להיות פרופיל שסוגר חשבון עם מי שלתפיסתך רדפו אותך (ע"ע ינון מגל, או חיים רמון). זה צריך להיות פרופיל שמייצג הפנמה, תיקון, צניעות והכרה במגבלות הכוח והארעיות בעולמנו. אגב, המשפט האחרון נכון תמיד, ובכוחו גם למנוע סערות מזדמנות.