"רבים וטובים" מפשפשים בזיכרונם ומנסים להיזכר מה בדיוק אמרו לאפי נוה, איך נסחפו לעגה שלו, ולמה לעזאזל לא שמרו על הקול האמיתי שלהם
בשיחות אישיות המשלב הלשוני משתנה. הלשון משתחררת. מחסומי רשמיות נופלים. אדם מרשה לעצמו להתנסח בחופשיות, לנבל את הפה, לירות מהבטן, לפרוק מהלב. ההקלטות של אפי נוה ואביחי מנדלבליט ממחישות את זה היטב. מדובר בשני עורכי דין, פוליטיקאים מיומנים, אנשי מילה, שבפגישה אישית בין "חברים" מקשקשים בלי חשבון ומתלכלכים בלי חשש. אילו מנדלבליט היה יודע שהוא מוקלט, ודאי היה נשמע אחרת, אבל הוא נסחף, ונפתח, ושילם את המחיר. ככה זה כשאתה מתעסק עם זאבים, במיוחד כשהם נדחקים לפינה: השיניים נחשפות. או במקרה הנ"ל, ההקלטות.
חלקנו זוכרים איש ציבור אחר שהוקלט בלא ידיעתו ונשמע מכנה את הבוס שלו "מניאק": מיקי זוהר הגדיר כך את אלילו ראש הממשלה נתניהו, על רקע העובדה שביבי לא תמך במועמד הליכוד לראשות עיריית בת ים. כן, בשיחות אישיות קורים דברים מופלאים. אנשים "יורדים נמוך". מנדלבליט, שנשמע מבקר את שי ניצן, כינה את השיחה כ"עידנא דריתחא", אבל זה כמובן יותר מזה. מול טיפוסים שונים יש שיח שונה. אנשים, במיוחד פוליטיקאים, יודעים להתאים את עצמם לסיטואציה – ולמאזין. זה לא מקרי שהדברים נאמרו לאוזני אפי נוה, ובסגנון הזה.
כולם עלו אליו לרגל, כולם רצו לחלות את פניו, אז כולם דיברו איתו בעגה שלו. עכשיו, כשמתחילות לצאת ההקלטות, אפשר להניח שכולם יישמעו באותה עגה ״משוחררת״. באותה שפה אגרסיבית ותוקפנית, ישירה, כמעט אלימה. למה דווקא עם נוה היה נוח לפרוק השמצות ולשחרר אגרסיות על קולגות? לפחות על פי הפרסומים וההאשמות נגדו, זה הטיפוס: כוחני, נקמני, נכלולי. מישהו שמושך "לכלוכים", שחי על ריכולים, אולי אפילו מסב מהם עונג, שלא לומר תועלת.
"למה הדג נתפס בחכה?", שואלת הבדיחה הוותיקה, "כי הוא פתח את הפה". פעם הקלטות בסתר דרשו טכנולוגיה שהייתה שמורה רק למרגלים וג'יימס בונד. היום, כשכל ילד יכול להתקין אפליקציה כזאת, כדאי פשוט לשמור על הפה – או לפחות לדעת מול מי לפתוח אותו.
אפשר רק לדמיין את הלחץ והפאניקה בקרב רבים בפוליטיקה הישראלית, אחרי שנוה הבהיר רשמית ופומבית: יש לי הקלטות, ולא אהסס להשתמש בהן, אני לא מתכוון ליפול לבד. אפשר רק לדמיין איך "רבים וטובים" מפשפשים בזיכרונם ומנסים להיזכר מה בדיוק אמרו לאפי ידידם, איך נמשכו בלשון, איך נסחפו לשיח, איך הרשו לעצמם להיפתח ולהשתחרר, ברגע הלא נכון, מול האיש הלא נכון, שכבר אז החל לצבור תחמושת ולהכין את עצמו לקרב הגדול של חייו. יותר מזה: "רבים וטובים" עלולים בקרוב מאוד לשמוע את עצמם "משוחררים", במובן הרע של המילה, ולחוש צער ומבוכה. הם לא יבינו מה קרה להם, מה גרם להם לדבר ככה, לומר דברים שלא מתאימים להם, ויתחרטו על איך שאיבדו את עצמם ואת הזהות שלהם.
אשר על כן, ועל-מנת לחסוך בלהג, חשוב לזכור – לא משנה עם מי אתם מדברים, ולא משנה כמה אתן צריכות אותו, שמרו על הקול שלכם, תהיו אתם, אל תנסו להישמע כמו האיש שיודע שהוא יושב על השיבר. וגם, התייחסו לכל שיחה (מקצועית, אנחנו מקווים), כאילו היא מוקלטת. כל שיחה. ובכלל, אנחנו בעד דיבור רזה ומאופק. כי אין על אנדר-סטייטמנט.
Photo: Mark Neyman / Government Press Office | Edited by Unik