אם הייתי מקבל שקל על כל פעם שנחשפתי לשימוש השגוי במילה הזו, הייתי יכול לפתוח אחת משל עצמי. כי מה לעשות, מנהלי שיווק, אנשי סושיאל וסתם אנשים שקיבלו יותר מדי לייקים על משהו אוהבים לתת לכל מיני דברים את התוספת הקהילתית. "קהילה" היא המילה הכי משכרת בלקסיקון השיווקי של 2026, ואולי הגיע הזמן לקרוא לה בשמה האמיתי: כְּהִילָה.
למה כהילה? כי בדומה לאלכוהול (כהיל), היא מייצרת אופוריה מזויפת ותחושת "היי" שהם זמניים בלבד. אנחנו משתכרים מהמחשבה שלאנשים באמת אכפת ממותג החומוס או מחברת כרטיסי האשראי שלהם. אנחנו קוראים לקבוצת הדיוור שלנו "קהילה", למגיבים המנומסים בטיקטוק "חברים", ולאנשים שקנו את המוצר רק כי הוא היה ב-1+1 "שגרירים".
השקר הזה נוח לכולם. הלקוח משלם בנפש חפצה על "ניהול קהילה", "מנהלי קהילות" מוחקים קללות של לקוחות עצבניים ובמצגת האסטרטגית כותבים על "תחושת השייכות". הכהילה הזו טעימה מאוד, וכולם מרגישים שהם בונים משהו גדול יותר מסך המכירות שלהם.
אבל האמת המפוכחת היא שקהילה דורשת ערכים משותפים, הקרבה וקשר אנושי. לקוחות, לעומת זאת, דורשים קופון, משלוח מהיר ושירות לקוחות שלא מייבש אותם. ביום שבו המותג יפסיק לחלק הטבות, ה"קהילה" תתפזר מהר יותר מהפגנה בזמן אזעקה.
אז בואו נניח לכוס הכהילה. אין לכם קהילה, יש לכם בסיס נתונים. אין לכם שגרירים, יש לכם צרכנים. וזה בסדר גמור, כל עוד אתם לא קמים עם הנגאובר שיווקי בבוקר שאחרי.
