כן, אנחנו שוב תופסים את אילון מאסק בהתייחסות יצירתית לאמת. והפעם: באירוע ההשקה הגרנדיוזי שלו, מאסק הציג רובוטים שמערבבים ומגישים משקאות, משחקים ומנהלים שיחות עם המוזמנים. כאשר לכמה מהם נפלטו שגיאות בדיבור, הבלוף התגלה
בחודש שעבר, באירוע מושקע ונוצץ כמתבקש שנערך באולפני האחים וורנר בהוליווד, השיק אילון מאסק שני מוצרים חדשים של התאגיד שלו: מונית רובוטית, ו"אופטימוס", רובוט דמוי אדם שאמור להיות מוצר שכל אחד יכול לרכוש בעתיד הלא רחוק. מטבע הדברים, כתבי הטכנולוגיה שהובהלו בהמוניהם אל ההשקה, שבריפרור לספרי אסימוב נקראה "אנחנו, הרובוטים", נמשכו פחות אל המונית הקופסתית ויותר אל הרובוטים. ואלה נראו ממש כמו משהו שנלקח מהמדע הבדיוני.
הרובוטים הסתובבו בין המוזמנים, ניהלו איתם שיחות מינגלינג, רקדו על הרחבה ושיחקו איתם במשחקים שונים. רובוטים גם איישו את עמדת הבר, קיבלו הזמנות, ערבבו קוקטיילים וזרקו הלצות של בארמנים. זה היה אירוע PR סופר–מוצלח: הדיווחים היו נלהבים מאין כמותם. מאסק, הודו כולם, אולי נראה ונשמע כמו דמות של רע מסרט של ג'יימס בונד או מסדרת קומיקס – אבל הוא גאון, והחברה שלו, טסלה, שיחקה אותה שוב ונמצאת זינוק אחד לפני כל המתחרים.
אבל אחרי שהתאוששו מההאנגאובר, חלק מהכתבים והכתבות נזכרו בדברים שבדיעבד נראו מוזרים. את העובדה שלרובוטים ששוחחו איתם היו קולות שונים הם עוד יכלו להסביר איכשהו לעצמם: אולי הקולות מסונתזים כך בכוונה, כדי להראות עד כמה הרובוטים אנושיים? אבל את העובדה שהרובוטים הסתבכו לפעמים בלשונם כבר קשה היה ליישב בלי החשד הטורדני: אלה היו בני אדם שישבו עם אוזניות ומיקרופון בחדר כלשהו. הרובוטים, ככל הנראה, היו בעלי דרגה כלשהי של עצמאות. הם יכולים ללכת, להימנע ממכשולים ולבצע תנועות של ריקוד. אבל אדם שלט במשימות המסובכות יותר, למשל לקבל הזמנה של קוקטייל מסוים, לבחור את רכיביו ולהפעיל את התנועות של הרובוט.
בדיעבד, מסתבר שטסלה אפילו לא התאמצה במיוחד להסתיר את העובדה שהרובוטים אינם עצמאיים לחלוטין. היו "רובוטים" (אולי באמת הגיע הזמן שנשים את הביטוי במרכאות) שנשאלו על כך במישרין, והשיבו תשובות מבודחות, כמו "אולי הערב מישהו עוזר לי" או "ככה אני לומד, ומחר כבר אדע לעשות את זה בעצמי".
אחרית דבר: גם כאשר הבלוף נחשף, לא נראה שעיתונות ההייטק העולמית הזדעזעה. ומוסר ההשכל? האמת, במובנה הישן והטהור, מתה. היא פלואידית, לא חד–חד–ערכית. היום שיקרתי כאשר טענתי שאני מציג אמת, אבל אולי זה יהיה נכון מחר? לכן, אם אני יכול לשקר רק בקטנה היום כדי להראות מה (אולי) אהיה מסוגל מחר – האם באמת שיקרתי? מאסק בכל זאת נמצא כמה צעדים לפני כולם: הוא כבר הבין שאנחנו חיים בעידן האמת של שרדינגר.