שנות ה-60 | מאז הם עפים על עצמם

הטובים לטיס: גאווה בגיבורי הקוקפיט, לצד ההבנה שיש שווים ויש שווים פחות

בהתחשב בעובדה שהמתגייסים שנמצאים מתאימים כדי להתקבל לקורס טיס מהווים שיעור זעיר מכל מחזור גיוס, ושבכל מחזור מספר המסיימים נמדד בעשרות בודדות של טייסים – והיום גם טייסות! – קשה להאמין שב-1960, כשנהגה הקמפיין הזה, הכוונה הייתה שהמוני נערים יסתערו על הבקו"ם, יהלמו באגרופיהם על הדלתות ויזעקו "רק קורס טיס או ש-!". כן, יש להניח שבחיל האוויר רצו להעלות את המוטיבציה באופן כללי, וליידע את הנערים שגיוסם מתקרב על כך שגם התנדבות לקורס טיס היא אופציה (בניגוד למצב כיום, שבו ברוב המקרים מועמדים מתאימים מאותרים מראש). אבל טווח ההשפעה של הקמפיין הזה היה גדול בהרבה מהמטרה הנקודתית המוצהרת שלו. זו לא הייתה רק קריאה להתגייס לקורס טיס: זו הייתה גם קריאה להכיר בחיל האוויר כאליטה, שבשפיץ שלה יושבת האליטה של האליטה.

מפקד חיל האוויר דאז והנשיא לימים, עזר ויצמן, שימש פה כקופירייטר לעת מצוא, וניסח את שתי המילים האלמותיות: "הטובים לטיס". הקמפיין החל בתזמון מושלם, עם המעבר הסופי של חיל האוויר מעידן מטוסי הבוכנה המיושנים לעידן מטוסי הסילון שצרפת מכרה לישראל, שנראו לפתע כטילים מסיפורי מדע בדיוני. חיל האוויר, על המערך הטכני המתוחכם שלו שנמצא הרחק קדימה ביחס לנעשה בתעשייה האזרחית דאז, גם שימש כבחירה היחידה לקריירת הייטק בארץ. כשהכרזות זעקו "הטובים לטיס", הנגזרת של זה הייתה אלפי משרות לנגדים וקצינים, בתנאים ובתחומי עיסוק עתידניים שפשוט לא היו קיימים במקום אחר בארץ. במובנים רבים, הנהייה העכשווית אחרי גיוס ל-8200 או למערך הסייבר הצבאיים היא המשך ישיר של אותם ימים.

"הטובים לטיס" הגדיר לא רק את האליטה הצבאית-גברית-טכנולוגית, אלא גם את מי שלא זכו להשתייך אליה. שהרי, אם יש "טובים", יש גם "לא טובים". אם יש "טובים", יש גם "טובות" שנועדו עבורם. זה תפקידן: להיות יפות ובלתי מושגות עבור הלא-טובים (בגרסה העממית, נאמר בסקסיזם: "הטובים לטיס, הטובות לטייסים". ומנגד, שלישיית הגשש החיוור ניסחה את "הטובים לטייח" של ישראל השנייה). השתייכות לטובים סידרה אותך. היית בצד הנכון של החיים, מעל אחרים.

 

עיצוב הכרזה: האחים שמיר