האסון והמלחמה הכתיבו ב-2024 כיצד תנהג ותיראה המדיה הישראלית
1. כישלון התקשורת הליברלית
דווקא אחרי שישראל ידעה את הכישלון המדיני, הניהולי והצבאי החמור בתולדותיה, כלי התקשורת בישראל האיצו את הריצה המבוהלת שלהם אל עבר האמצע החמים והמדומיין שבו תמיד יש לגנות "קיצוניים משני הצדדים". מצב המלחמה הממושך כפה על מערכות החדשות סיקור נרחב, בין אם על פני עמודים ומסכים בתקשורת הכתובה ובין אם בפאנלים לא נגמרים בטלוויזיה. ובסיקור הזה, בחרה התקשורת לדבוק באופן דתי ממש בעיקרון "צריך לאזן". אבל זה לא באמת: זה לא "איזון" כאשר אתה נותן במה לשקרים שאפשר להפריך אותם בתוך דקות באמצעות כלים עיתונאיים בסיסיים (אמממ, למשל גוגל); לקונספירציות הזויות שחלקן נולד באותה צלחת פטרי מרקיבה שבה מבעבעים ניאו-נאצים ושאר סוציופתים; ולאנשים שהם ממש בשר מבשרו של מנגנון ה-PR של ראש הממשלה, והם מוצגים כפרשנים אובייקטיביים. אולי עכשיו, כאשר ערוץ רשת 13 למוד הסבל מצא בעלים שקורצו מחומר אחר, נראה שינוי (נכון לכתיבת המדור דווח שהמו"מ בקשיים. מחזיקים להם אצבעות).
2. "התפכחתי"
ההסבה המקצועית הנחשקת מכולן היא לא לפינטק או לביוטק או לכל טק נוצץ אחר. היא לתפקיד השמאלני שראה את האור. וזה לא באמת משנה אם מעולם לא היית כזה. משקפיים ומאגר גנים לבנבן יספיקו. המתפכחים נקלטים מהר במערכות דמוי-עיתונאיות ופרו-שלטוניות שצצות ועוד יצוצו כאורניות ביער בן-שמן אחרי שיטפון. איך תזהו את המתפכחיסטים רגע לפני ההתפכחות? בדרך כלל זה מתחיל עם הביטוי "וצריך גם לומר בכנות" (שרה"מ האהוב שלנו הוא כליל השלמות ומשוש כל תבל). הרבה כנות אין כאן. רק דאגה לעתיד האישי. אבל רגע, הנה ניצניה הרכים והזעירים של תופעה חדשה: שי גולדן התפכח השנה מההתפכחות.
3. לתבוע שקרנים
כבר אמרנו קודם שאנחנו חיים בעידן של פוסט-אמת. אבל נראה שהעידן הזה, אחרי שסאת הסבלנות הוגדשה, התחיל השנה להוליד תת-עידן חדש: אם האמת ההיסטורית והעובדתית מתה, לפחות שתקום במקומן אמת אחרת – משפטית. דמויות ציבוריות, שמנגנון דורסני שלם מפיץ עליהן שקרים בוטים, זונחות את אסטרטגיית ההתעלמות שרווחה בעבר, ותובעות. בהרבה כסף. זה נכון ביחס להדס קליין, לאהוד ברק, לנפתלי בנט, ולאחרים. אלה לא תביעות השתקה כפי שלעתים מנסים לצייר אותן, משום שהפצה שיטתית של בדותות שהמפיצים יודעים שהן בדותות היא לא חופש ביטוי. האמת צריכה להיראות ולהישמע. אם לא באותות ובמופתים, לפחות בכאב חד לכיס.