קו מפריד עליון

רק מילה – נרמול

אז ככה זה מרגיש כשמה שהיה קיצוני, מוקצה ובלתי נתפס הופך לראיון בנעלי בית

ובמלים אחרות, הניסיון המייאש, העגום, להעניק הגדרה קלינית לחיבוק המוענק לשוליים הקיצוניים של הפוליטיקה הישראלית. ראש הממשלה חיבק, אבל לא רק הוא זה שמנרמל. המנרמלים הם בעיקר מי שמסקרים את התהליך העגום.

שנים של סיקור מערכת פוליטית שבה הכלל היחיד הוא שמותר לנתץ את הכללים, החלישו את יכולת השיפוט שלהם. שנים של שיחות מזנון ומינשונים משועשעים בטוויטר עם מושאי הסיקור הצמיחו סחבקיה חמימה שאין בה רע או טוב מוחלטים. הכל נכנס תחת העולם הצבוע, "המאוזן", שבו שולטים טורים עם לוגו של אגודל זקור מעלה, מול טורים עם לוגו של אגודל מטה. עולם ה"בעד אבל גם נגד" הזה הוא אבי הנרמול. זה עולם שבו המסקר עצמו מתנדב להיות סוכן הווטאבאוטיזם: נכון, כוחות אנטי-דמוקרטיים וגזענים הוחדרו למיינסטרים של המערכת הפוליטית – אבל היי, יש גם שמאל! זו האווירה שמביאה לנו את בן-גביר בראיון נינוח ומחויך. והזועקים על הנרמול, הם אלה שמצטיירים בסוף כלא נורמליים.