פעם, למדינות ולגופים רשמיים היה "דובר". איש מקצוע שתפקידו לתווך מדיניות. לדובר יש גבולות גזרה, יש לו אחריות, יש לו כללי אתיקה, והוא מבין שכל מילה שיוצאת לו מהפה נשקלת בבירות העולם או בבתי הדין הבינלאומיים. אבל מאז התרסקות הפארסה שנקראה "משרד ההסברה" של גלית דיסטל, מדינת ישראל ויתרה למעשה על התקן.
את הוואקום התפקודי והאסטרטגי הזה תפסה המצאה ישראלית חדשה: ה"מסבירן".
למה בעצם עבר הדובר מיתוג מחדש?
1. אולי בגלל שדובר אמור להיות חלק ממיליה מסוים, ושאכן רובצות עליו חובות אתיות מסוימות, שנדרשות ממנו – הוא הצד השני של המטבע של עולם העיתונות. בניגוד אליו המסבירן הוא רק מסבירן, הוא לא איש מקצוע, הוא בובת גרב של ממש.
2. אולי כי זה חלק מעולם השפה הצה"לי, שמפתח כל העת מושגים, מהרגע שהמושג הקודם התקבע כדימוי. למשל, הסיכול הפך לחיסול; ההרס הפך לחישוף; מבנים אזרחיים הפכו למטרות תשתית; ואזרחים במקרה הטוב לבלתי מעורבים, ובמקרה האחר – חשודים במרחב. לפי ההיגיון הזה, יכולתם לחשוב כל מיני דברים על דוברים, לכן הבאנו לכם את המסבירן.
3. כי הציבור, לא ממושמע שכמותו, לא מצליח להגיע למרחבים המגונים מספיק בזמן, וזה נכון גם בקריית שמונה, שעה שהרקטות נוחתות לפני האזעקות; וזה נכון גם לכל מי שלא רצים מהר למקלטים הציבוריים, כי לא שפר חלקם לגור בדירה עם ממד. אז המסבירן הוא לא דובר, הוא מסביר – נפגעתם כי לא הגעתם מספיק מהר למרחב מוגן. בעיה שלכם, לא הקשבתם להסברים.
4. כל התשובות נכונות.
————–
נ.ב.
חג שמח מאיתנו היוניקים:
