קו מפריד עליון

רק מילה – גזלייטינג

העובדה שמושג כזה נמצא חזק בעניינים מבטאת את רוח התקופה, עידן בו הגבול בין מציאות לדמיון, בין שיגעון לשפיות ובין טוב לרע, מטושטש מתמיד

מעט מאוד יצירות שנכתבו לפני מלחמת העולם השנייה הצליחו לברוא מושגים, שהם כל כך רלוונטיים גם עמוק בתוך שנות האלפיים. Gaslight, מחזה מ-1938 שזכה לעיבודים קולנועיים, עוסק בגבר, שמנסה לשכנע את אשתו והסביבה שלהם שהיא אינה שפויה. הביטוי עצמו מתייחס לכך שהאישה מתלוננת שאורות הגז בבית מעומעמים מדי, והבעל מבהיר לה שהיא פשוט מדמיינת.

גם אם חלפו 82 שנה, עדיין אין מילה עברית גאה שמבהירה מהו גזלייטינג, ולפיכך הנה רגע קטן של ויקיפדיה: "גזלייטינג הוא סוג של התעללות נפשית הכרוכה בהכחשות מתמשכות של עובדה, אשר גורמת לקורבן לחרדה מתמשכת, לבלבול, וגורמת גם לכך שהקורבן מתחיל לפקפק ביכולת לבטוח בזיכרון שלו ובהבנה הכללית שלו של המציאות. אנשים עלולים לנקוט סוג זה של התעללות, במודע או באופן לא מודע, בשילוב עם מגוון טקטיקות מניפולטיביות או פוגעניות אחרות, כדי להדוף ביקורת או להישאר בהכחשה של מעשיהם".

המילה גזלייטינג כיכבה לאחרונה בשיח על התנהלותו כלפי נשים של העיתונאי יהודה נוריאל, שמת לפני חודשיים, בספרה של לינדה הולמס, "סימנים קטנים של אושר",  ובסדרה מעולה שאפשר וכדאי למצוא בנטפליקס, "סיפורה של בטי ברודריק", המבוססת על מערכת יחסים זוגית מטורללת שהסתיימה באסון. העובדה שמושג כזה נמצא חזק בעניינים מבטאת את רוח התקופה, עידן בו הגבול בין מציאות לדמיון, בין שיגעון לשפיות ובין טוב לרע, מטושטש מתמיד. ואולי זה רק משל, שמסמל עד כמה מערכות יחסים מהסוג הזה הן בבואה עדכנית למערכת יחסים רחבה הרבה יותר.