מגיא פלג על המפכ"ל ועד לח"כ משה רוט מיהדות התורה על חובשי הכיפות הסרוגות – הטמבל הפונקציונלי הפך לפופולרי מאי פעם. ואולי זו רק השלכה קלאסית.
למונח אידיוט שימושי, עד כמה בלתי ייאמן שזה נראה, מלאו השנה 160. האיזכור הראשון שלו היה בכתב עת בריטי, שם סופר על סערה שפרצה בפוליטיקה הצרפתית, כאשר איש האופוזיציה אמיל אוליבייה הצביע עם הממשלה. אוליבייה הוא שהעניק לעצמו את הכינוי, כשניסה להסביר במכתב לחבריו, שלעתים איש אופוזיציה צריך לתמוך בקואליציה אם הוא סבור שהיא עושה את הדבר הנכון. כזה פוליטיקאי אני, הסביר אוליבייה לחבריו, ואין בכוונתי להשתנות. חלפו כ-80 שנה עד שהביטוי החל להיות שגור בשיח הפוליטי – אם כי במובן שונה. "אידיוט שימושי" או "תמים שימושי" צץ בשנות ה-40 של המאה הקודמת כמונח שמתאר יחס נאיבי וסלחני, בעיקר של אנשי שמאל-ליברלי בעולם המערבי, כלפי מעשיה של ברית-המועצות ושלטונות רודניים אחרים.
באווירת האנרכיה הפוסט-מוסרית של ישראל בסוף 2024, התרגום שלה לעברית הוא: "אם אתה נגדי, סימן שאין לך דעה משל עצמך". ובקיצור, אתה אידיוט, נקודה. אבל אולי, וזה רק חשד שמתגנב פה למוחנו, אולי זה בסך הכל פרוג'קשן ישן וטוב? כי אם אני יודע שאני בובת הפיתום של מישהו, הכי קל לי להיות ילד בן 4 שרוקע ברגלו ולהטיח ביריב שלי: "לא, אתה בובת הפיתום של מישהו!". וביחד, אידיוטים יקרים שלי, ננצח.