מה לאות ה-15 באלפבית היווני ולווריאנט החדש של נגיף הקורונה? וכיצד הענקת "שם פרטי" לתופעות טבע ומחלות מאנישה אותן ויוצרת מערכת יחסים בינינו לבינן
לסופות גדולות יש שמות. אולי זה התחיל כדרך ליצור עולם מושגים אחיד, כדי שכל מטאורולוג בכל תחנת מדידה נידחת יידע מיד למה מתכוונים. אבל השיטה שנבחרה בזמנו – שמות אנושיים שמסודרים לפי הא"ב האנגלי, כאשר הסופה הראשונה בשנה מקבלת את האות A – פרטה על איזשהו מיתר סמוי במוח האנושי. לסופה יש שם? אז יש לה גם פנים וגוף אנושיים. אנחנו יכולים להתייחס אליה. להתיידד, לאהוב. לעקוב אחרי הטיולים שלה בעולם. הנה, היא פונה מקובה לעבר פלורידה. הנה, היא שברה לטקסס. בטח מעניין לה שם, היא מעדיפה את יוסטון על פני מיאמי.
כך התקבע הקונספט "תנו להם שמות", שאומץ גם כאשר נגיף הקורונה החל להשתנות לנגד עיני המדענים. הפעם, במקום שמות אנושיים נבחרו אותיות מהא"ב היווני. אנחנו, ההדיוטות, מתקשים להבין מהו בדיוק ההבדל בין וריאנט למוטציה. גם אלף איורי מחשב של הנגיף בדמות כדור קוצני וצבעוני לא יגרמו לנו להיות וירולוגים. אבל בשמות אנחנו מבינים. או מרגישים שאנחנו מבינים. שמעת על דלתא? בטח שמעתי. אז עכשיו אומיקרון. ואללה, משהו אחר לגמרי האומיקרון הזה.
אל האות הלא כל-כך מוכרת הזו הגענו אחרי שהמדענים הגיעו אל הווריאנט ה-13 מאז זיהוי הווירוס. את רוב האותיות שניתנו לווריאינטים האלה אנחנו בכלל לא מכירים. הם לא הפכו לסלבס כמו הדלתא. הנגיף ה-13 עשה רושם מסוכן ומידבק מאוד, ולכן נגזר עליו להתפרסם. וכאן נכנסו אנשי המקצוע לבעיה: האות ה-13, Nu, עוררה חשש שמבחינת דוברי אנגלית היא תישמע כ-New, כאשר הפשט הוא "אוי ואבוי, יש נגיף חדש". אז הלאה. אבל אופס, האות ה-14 היא Xi, כשמו של מנהיג סין שאף אחד לא רוצה להסתבך איתה. כך הגענו לאומיקרון בעל הארומה החייזרית, מה שתרם ליחס כלפיו: זהירות וחשש מהולים ב"אמא'לה, לא שוב".
ועד שאנחנו מגיעים לאותיות פאי (בטח ידלגו עליה, שזה לא יישמע כמו עוגה) ורו (בטח ידלגו גם עליה, שזה לא יישמע כמו Raw, בשר נא) עשו טובה, תתחסנו ועטו מסיכות.