שלושה קמפיינים מוצלחים ב-AI ושלוש שפידחו. איך עושים את זה נכון?
עובד
- "כל העיניים על רפיח". כן, זה מרגיז ומתסכל. ואפילו לא מזכיר את רצועת עזה. אם כבר, האלגוריתם פירש את ההוראות שניתנו לו (prompt בלשון המשתמשים), כנראה משהו בסגנון "הרבה אוהלים בסביבה מדברית", כאילו נאמר לו "צייר את פסטיבל ברנינג מאן". ובכל זאת, האינטליגנציה המלאכותית יצאה פה אינטליגנטית, כי היא השכילה לצייר דימוי שגרם למיליונים מסביב לעולם לשתף אותו מבלי להרהר בפרטים אפילו לשנייה. כלומר: היעדר המידע שלהם לגבי רצועת עזה – גודלה, התכסית שלה, מזג האוויר בה – רק סייע. אנחנו יכולים לצעוק לשמיים ולהסביר לאלפי צייצנים זרים שתומכי העזתים מקשקשים ושהדימוי הזה אווילי. זה לא ישנה, כי המסר העיקרי מחודד ונקלט היטב: אי שם בעולם נמצא מקום בשם רפיח, יש בו הרבה אנשים חסרי בית באוהלים מטים לנפול וכל שוחר צדק בעולם צריך לדאוג להם עכשיו.
- תינוקות ג'ינג'ים במנהרה. מודים: הפיתוי הראשוני הוא להיות מיזנטרופים אנינים, לגלגל עיניים ולהגיד שזה "קרינג'". כן, חלק מהתוצאות של הניסיון לתאר את בני משפחת ביבס מזכירות את תמונת הילד הבוכה שהייתה תלויה בבתים רבים בשנות ה-70 של המאה הקודמת. אך האמת הפשוטה היא שה-AI מאפשר כאן לכל אדם לנסות לדמיין את מה שאי אפשר לדמיין. איך נראית הזוועה הזו, שעוברת על אמא ותינוקות? ככה היא נראית בסיוטים שלנו. והתוצאה עושה לנו אי-נעימות בגוף לא בגלל "שהיא קרינג'", אלא משום שהמציאות מחרידה ובלתי נתפסת.
- האבטיחים הפלסטינים. הפלסטינים טובים משמעותית מהישראלים במתן משמעות סמלית רחבה מאוד לחפצים יומיומיים (כנראה האשמה נמצאת במדפסת החסרה של השרה הכושלת לשעבר דיסטל). את המפתח כסמל לנכבה כולנו מכירים כבר עשרות שנים. עכשיו הומצא האבטיח כסמל לפסטורליה העזתית שהייתה ואינה עוד. עזה כעיר חוף ים תיכונית שלווה, שתושביה חפצי השלום לא מבינים מה נפל עליהם. גם כאן, תמרטו את השערות שאין לכם ותצעקו לשמיים שאבטיח הוא לא סמל פלסטיני, כי הוא גדל בכל העולם, ושעזה היא קן טרור שהשקיעה מיליארדים בסבך של מנהרות ומחסני נשק. אבל פה בדיוק הגאונות: אבטיח כולם מכירים ואוהבים, וכולם יגידו לעצמם עכשיו "אההה, זה הצבע של הדגל שלהם. האנשים המסכנים האלה שמדינה רשעית פלשה אליהם סתם כך". את האנשים שבולעים את האבטיח הפלסטיני אל תשפטו כ"שונאי ישראל". תראו בהם אנשים שוחרי טוב, תמימים כי תום תמיד עדיף על נכלוליות, שרוצים עולם טוב ושקט יותר. אולי זה הקהל שאתה רוצה איתך בקמפיין עולמי, ולא (סתם זורקים דוגמה, אנחנו ממש לא מתכוונים אליך התלמיד שיקלי) ניאו-נאצים?
פחות עובד
- תינוק עם שש אצבעות. נו טוב, מה אפשר להגיד על זה. מפתחי האלגוריתמים מתמודדים כל הזמן עם ההתעקשות של האינטליגנציה המלאכותית להבין איך מציירים כפות ידיים. מי שרוצה להשיק קמפיין ויראלי כזה, צריך להיות מודע לכך.
- נתניהו כגיבור-על. בקרב תומכיו הנאמנים של ראש הממשלה רווח מאוד הז'אנר שבו מצויר נתניהו כגבר צעיר ושרירי, שרוכב על אריה, בוקע מתוך להבות ותמרות עשן. ודאי שמותר להם להביע את אהבתם באמצעות יצירות צ'אט GPT ודומיו. זה שונה כאשר כל נכסיו הדיגיטליים של ראש הממשלה בוחרים להפיץ ציור לא ריאליסטי שלו, לרגל יום העצמאות האמריקאי. מה רע פה? חובבנות, תעופה עצמית וניתוק מהמציאות. כל התכונות שידידינו האמריקאים כל כך אוהבים.
- היצירות של ישראל כ"ץ. אללי, האדם שנתקענו איתו בתור שר החוץ שלנו, אללי. לפני המבוכה הבאה, מומלץ לוודא שאתה לא מצייר את דגל ברזיל כשהסיסמה הכתובה שעליו היא "ביסקוויטים ופרשוטו" במקום "קדמה ועתיד". וגם שדגל ישראל ייראה, ובכן, כמו דגל ישראל. ובכלל, תתבגר. אגב: העילה ליצירה הייתה אמירה של נשיא ברזיל לולה בגנות ישראל ומה שהיא מעוללת לעזה במלחמה. במקום שהאמירה תישכח ותימוג, עכשיו הרשת מלאה אנדרטאות למדיניות החוץ המשונה של ישראל.