המלחמה בעזה נתפסת כאחת המתועדות בעולם, וזה למרות שעיתונות לא נכנסה לעזה כבר יותר משנתיים (ולא, סיור של דו״צ עם כתבים צבאיים הוא לא עיתונות). בהיעדר עיתונות, ואפילו בעזה החרבה, מצליחים הסלולריים להעביר דיווחים שוטפים על אודות המתרחש לכל רשת תקשורת בעולם.
ולמרות היעדרה של עיתונות זרה בעזה, אם תשאלו כמעט כל ישראלי מי מוביל את הקמפיין נגד ישראל בעולם, הוא יענה מייד "התקשורת העולמית", והמהדרין יוסיפו "התקשורת העולמית האנטישמית".
לא צריך להיות חוקר תקשורת כדי לזהות את הפער בין הנימה בתקשורת הישראלית, המאוד לוקאל-פטריוטית, אחרי הכל זו התקשורת היחידה בעולם בשפה העברית, לבין הנימה בתקשורת העולמית.
אז איך תקשורת שהפער בין כתביה הצבאיים, למשל, לבין מסוקריהם הוא צר יותר מהפער שבין מדי אלף הדוקים לגופייה, מסבירה את הפער שבינה לבין התקשורת העולמית? בלי בעיה, היא מנפצת את המראה, ומכתירה את התקשורת העולמית כמי שפועלת מתוך דיעות מוקדמות (אנטישמיות), או/גם תחת לחץ של הקהילות המוסלמיות, או/גם דוחפת לסנקציות נגד ישראל ואיך לא – פועלת מתוך שנאת ישראל כמובן.
וזה לא רק הציבור הרחב או שופרי השלטון בתקשורת מאשימים את התקשורת העולמית באנטישמיות. אפילו "ארץ נהדרת" דחקקו בתועפות על הבי.בי.סי בסדרת מערכונים שבהם הוצגה הרשת הציבורית הבריטית כשונאת ישראל.
סיכום ביניים, קיים פער עצום בין סיקור המלחמה והשלכותיה בתקשורת בעברית, לבין הסיקור בתקשורת הזרה. מסקנה: התקשורת הזרה היא אנטי-ממשלת ישראל/אנטי ישראלית/אנטישמית.
אפשר לקפל את האייטם? אז זהו שלא, כי אם שואלים את הפלסטינים, תגלו שהם טוענים כלפי התקשורת העולמית את אותה טענה בדיוק, רק במהופך. לשיטתם, התקשורת העולמית משרתת את האינטרסים של ישראל, ומעלימה את הצד הפלסטיני.
לראיה, הם אומרים, שימו לב עד כמה התקשורת העולמית מדברת על החטופים הישראלים, אבל לא מכסה את האסירים הפלסטיניים. שימו לב איך היא נמנעת מלדחוף את המדיניות הרלוונטיות לסנקציות קשות יותר נגד ישראל, בשונה מהיחס כלפי מדינות אחרות שחוללו הרס ופגיעה באזרחים. ובעיקר, הם אומרים, שימו לב עד כמה התקשורת העולמית מאמצת את "המחירון" הישראלי, כאילו הערך של נפגע ישראלי שונה מהערך של נפגע פלסטיני, ובעצם מבחינה בין דם לדם.
הנה, ממש החודש 300 כותבים ואנשי רוח האשימו את הניו-יורק טיימס בהטיה פרו-ישראלית ואנטי-פלסטינית. קראו את זה שוב, הם האשימו את הניו-יורק טיימס, לא את פוקס ניוז ולא את הבילד.
אז מי צודק? כנראה שאף אחד. התקשורת העולמית אינה עשויה מקשה אחת, אלא מערכת של לא מעט צינורות תודעה, שבסופו של דבר בוחנים מצב נתון, ומצד אחד משקללים מי חזק ומי חלש באירוע המדובר, ומצד שני נוטים להזדהות רבה יותר עם הצד שקרוב יותר לאורחות חייהם (הישראלים, לעומת אלה שעדיין רוכבים או משתמשים בחמורים).
מה אנחנו מבינים מזה? שכל אחד מהצדדים תופס את התקשורת העולמית כמי שצריכה לפסוק בין הצדדים, וברגע שהיא לא עושה זאת, הוא טוען לשגיאות בשיפוט.
ואם תשאלו אותנו, שני הצדדים צודקים, ואף אחד לא צודק. אין תקשורת עולמית אחת, היא אכן יוצאת מתוך נקודת מבט מערבית, והיא לחלוטין לא יכולה להתעלם מהשוואה עולמית בין עימותים מזוינים בעולם.
