עטים זה מפעם, לא?
מנגד, למי אין עט לידו.
מה עושים כשרוצים קמפיין שידבר בו זמנית גם לבומרים וגם לבני ובנות דור ה-Z? למשל, הקמפיין שהשיקה חברת BIC לעט ה״קריסטל״ שלה, מוצר שהעיצוב שלו לא השתנה מאז שהושק ב-1950.
בקמפיין החוצות, שיצא לאחרונה, נראות מודעות שבהן מככב העט, שנחשב קלאסיקה בתחום העיצוב, ובהתאם מוצג באגפי העיצוב של מוזיאונים כמו MoMA ופומפידו, עם תמונה גדולה של המוצר, ומעט מאוד קופי. רגע, אם דבר לא התחדש בעט, למה דווקא עכשיו?
התשובה קשורה לשנת 2016 – אותה שנה שמציפה כרגע את הרשתות החברתיות בגל של מחוות נוסטלגיות.
למרות שבזמן אמת, 2016 נתפסה בתור ״העתיד״, ובהתאם נוצרו בה תכנים עתידניים-דיסטופיים, כמו ״מראה שחורה״, ״דברים מוזרים״ ו״ווסטוורלד״, תכנים שהתעסקי בהייטקס, כמו ״סיליקון ואלי״, וסדרות עתירות אפקטים כמו ״משחקי הכס״, כיום, וביחס ל-2026, נראית 2016 כסוף עידן התמימות, הרגע האחרון שלפני הקורונה ולפני ה-AI.
ביחס ל-2016, השנה הנוכחית היא לא רק שמרנית, אלא ממש ריאקציונרית, עם התחזקות השובניזם, הפאשיזם והלאומנות, ועלייתם המחודשת של ערכי המשפחה המסורתית. ולכן, מי שרוצה לדבר בו-בזמן גם לבומרים של 2026, שנמאס להם מכל הווק הזה, ולבני דור ה-Z, שכתגובת נגד ל-2026 חווים נוסטלגיה מתקתקה וגעגוע לימי התום לכאורה של 2016, צריך למצוא סמל שיכול להגיד בו זמנית ״שמרנות״ ו״נוסטלגיה״.
ומה יותר מתאים להגיד בו זמנית שמרנות ונוסטלגיה, מעט ה״קריסטל״ של BIC, אותו מוצר קלאסי שלא השתנה מאז 1950.
