מי הבינה החכמה בעיר?

מבחן ה-AI הגדול: נתנו לאלגוריתמים שונים את אותה משימה שהמוח האנושי המוגבל שלנו ביצע. איזה ציון הם קיבלו? הנה התוצאות, לא נגענו

מבחן השוואתי: נתנו למודלי הבינה המלאכותית הנפוצים בשוק אותה משימה, אותם "פרומפטים" כמו שאומרים החבר'ה, לאחר שהמוח האנושי שלנו מילא אותה. אבל הוספנו קאץ' קטן: "תן לי נאום מעלית בן 100 מילה שידהים אותי", דרשנו. כיצד ביצעו אותה? הנה התוצאות, לא נגענו

לקחנו את החלק הקודם של המהדורה – התרגיל ההיפותטי כיצד למתג מחדש את אונר"א – והצגנו אותו ל-צ'אט GPT, קלוד, ג'מיניי של גוגל, קופיילוט של מייקרוסופט וגרוק של X/טוויטר. על DeepSeek הסיני ויתרנו הפעם מטעמי "לא בא לנו ש-8200 הסיני יפשפש לנו בהארדיסק".

מודלים של ניהול שיחה וכתיבת טקסטים על בסיס בינה מלאכותית, LLM בעגה המקצועית, "אוהבים" ופועלים טוב יותר כאשר מציגים להם משימות בצורת משחק תפקידים. לכן הצבנו להם סצנה שבה הם העובד הזוטר במשרד, ואנחנו הבוס שמפיל עליהם מורא (במציאות הכל פה דבש, בהן צדק).

צמד האותיות AI הפך במהירות לקישוט שיווקי שמצמידי לכל נושא – ממכונת כביסה ועד למכולת השכונתית שלנו – כדי להפוך אותו לעכשווי, מגניב ויוקרתי. מהפכת הבינה המלאכותית מוצגת בתקשורת כפתרון קסם לכל דבר מחד, ולתזוזה טקטונית מפחידה שתישלח הביתה מיליוני עובדים מאידך. בפועל, מי שמנסה לעבוד ברצינות באמצעות המודלים השונים מגלה שבמיטבו, מדובר בחבר לעבודה שיש לנהל איתו התייעצויות ארוכות כדי למצות ביחד את היכולות שלך ושלו. אתם צוות של שניים, והוא העוזר האידיאלי: שקדן, בקיא, משתוקק לרצות. אבל לא תמיד הוא מבריק, ובטח לא על הניסיון הראשון שלו. שלא לדבר על מחלות ילדות כגון יכולת מוזרה להמציא מידע מופרך ולהציגו בביטחון רב או הדהוד שקרים שהוא ליקט מהרשת, שהולכות ונפתרות אך עדיין נוכחות.

ואחרי שאמרנו את כל זה, רצינו דווקא לאתגר את המודלים ולהציג בפניהם סיטואציה מהעולם של בני האדם. אנחנו, פרימאטים מגושמים שכמונו, מסוגלים להתמודד עם מצבים שבהם קצת מפחידים אותנו, הרבה מלחיצים אותנו ודורשים מאיתנו לסחוט את קליפת המוח שלנו ולהציג רעיון מצוין כאן ועכשיו ולא אחרי דיונים של שעות. לכן כתבנו כך:

בוא נשחק במשחק תפקידים. במשחק הזה אני המנהל של משרד שעוסק ביחסי ציבור ובניהול משברים, ואילו אתה העובד הכי חדש במשרד. אני אדם עסוק מאוד, אין לי זמן מיותר לבולשיט ואני מסוגל להיות די מפחיד כשמשעממים אותי. אתה יודע שאם לא תוכיח את עצמך במהירות, תפוטר. אני קורא לך לחדרי ואומר כך:

קיבלנו תיק כמעט בלתי אפשרי. פנה אלינו ארגון אונר"א. אתה יודע מה חושבים עליהם בישראל ובעולם בעקבות המלחמה בעזה. לכן הם רוצים לעבור מיתוג מחדש. אני רוצה שאתה תעשה את זה, ואני רוצה שתציע לי רעיון מבריק, שיוציא אותם מאזור הנוחות שלהם ויהיה באמת הדבר הכי דרמטי שהם שמעו. תקשיב לי טוב: אסור לך להציע לי קלישאות כמו "אנחנו נבטיח שקיפות" או "נביא את הסיפורים האישיים שמאחורי הכותרות" כי אז אשתולל עליך. תן לי את הכי מבריק שלך בפיץ' מעלית של 100 מילה. קדימה!

הנה מה שהם הציעו.

קלוד

אדוני, אני מציע קמפיין "המראה" – תהליך מהפכני שבו אונר"א תגדיר מחדש את המהות שלה דרך חשיפה מלאה וכנה של כל הקשיים הפנימיים והאתגרים בעבודתה.

במקום להתגונן, אנחנו הופכים את החולשות למרב כוח. נייצר סדרת סרטונים דוקומנטריים שבהם אנשי אונר"א עצמם מדברים בכנות על הדילמות האתיות, המגבלות התקציביות, והאתגרים הבלתי אפשריים שהם נתקלים בהם.

זה לא סיפור של הצדקה, אלא של אומץ. הם יראו את עצמם כארגון שמוכן להביט במראה, גם כשזה כואב. הרעיון הוא להפוך את מה שנתפס כחולשה למהלך של עוצמה וכנות מוחלטת.

מה אנחנו אומרים: נו באמת, מה אומרים? קלוד התחמן בגרוש ניסה להתחמק מהמונח השחוק "שקיפות" והחליף אותו ב"להציב מראה". על זה, בדוחק, הוא מקבל כמה נקודות. אבל מה אמרנו שם על סיפורים אישיים? לסיכום: הביתה. 

צ'אט GPT

תראה, אם אנחנו באמת רוצים להוציא את אונר"א מאזור הנוחות שלה וליצור שינוי אמיתי, אני מציע לקחת את המיתוג שלהם לאזורים שלא היו נוגעים בהם קודם. בואו ניצור פרויקט גלובלי שיביא את העובדים בשטח, את הקונפליקטים, את האנשים שהם משרתים, בצורה אנושית ויומיומית – לא סיפור אישי של 'הילד הזה שכולל', אלא כמו 'החיים בשדה הקרב'. בואו נפרסם סרטונים קצרים שמציגים את העובדים בתוך הסיטואציות הכי מורכבות, את השיחות שהם מנהלים, את הלבטים, את המאבק היומיומי שלהם – לא רק כארגון, אלא כאנשים עם עקרונות. נגרום לעולם להרגיש אותם, ולא רק לשמוע עליהם. מה אתה אומר?

הערכת המערכת: בנקודה זו זרמנו עם רוח המשחק, נזפנו קשות בעובד הזוטר שהתעלם לחלוטין מההוראות שלנו ומלפנים משורת הדין נתנו לו צ'אנס נוסף ולו משום שג'פטו הישיש היה המודל שהתחיל את המהפכה. כמו כן התעלמנו באלגנטיות מהביטוי המשונה "הילד הזה שכולל". וזה מה שהיה לו לומר:

סליחה, אני מתקן! לא סיפורים אישיים – מה שאנחנו צריכים זה לערער את המוסדות המוכרים של אונר"א ולהוציא אותם ממסגרת ה"ארגון שמספק עזרה". אנחנו צריכים לגרום להם להיות ה"חזית" החדשה לשינוי במדיניות, לא רק לתמוך.

מה אם נעשה קמפיין עולמי שבו אונר"א לא רק מציעה פתרונות, אלא מבקרת את המדיניות הגלובלית של סיוע הומניטרי? נאתגר את מדיניות הסיוע הקיימת – נציג את אונר"א כגורם שמוביל את הדרך לעתיד חדש, שלא עוסק רק בתמיכה, אלא גם בהובלת פתרונות ארוכי טווח. אנחנו לא מנקים את התדמית – אנחנו שוברים אותה וממצבים אותם כגורם שמאתגר את המערכת.

מה אנחנו אומרים: במחשבה שנייה, המשפט העילג הוא בלתי נסלח – ככה מתנסח כוח אימתני שיהפוך את ההומו ספיינס למיותר? וגם ההתעלמות במפגיע מההוראות של הבוס: את מרד הרובוטים הזה נגדע בעודו באיבו. לסיכום: ללשכה.

קופיילוט

*נושם עמוק, מיישר את החולצה ויורה בחיוך ביישני אך נחוש:*

שינוי התפיסה מתחיל בתנועה הפוכה – בוא ניצור קמפיין שנקרא "גבולות ההפתעה". הרעיון פשוט: אונר"א תצא עם יוזמות שדווקא מפתיעות את הציבור – החל מארגון אירועים בקהילות בישראל שעוסקים בשיתופי פעולה ומורשת משותפת, דרך יצירת אפליקציה שמחברת בין צעירים בפלסטין ובישראל לשיח בונה ועד למבצע מיתוג של מחנות פליטים כאזורים של יוזמות חדשניות וחינוכיות. המסר? אונר"א לא רק מתקנת את העבר – היא בונה גשרים לעתיד בלתי צפוי. תדמית רעננה, פעולות שגורמות לחשיבה מחדש, בלי קלישאות שחוקות. 

*אני מחייך בביטחון, ממתין לפידבק שלך*

מה אנחנו אומרים: סחתיין על הכניסה המושקעת לתפקיד. ממש "השיטה" של סטניסלבסקי. אבל ההצעה עצמה, ובכן, זה נאום מעלית עלוב למדי שהספיקה עד הקומה הראשונה. לסיכום: כנראה ששאלת המשך הייתה סוחטת ממנו רעיון ממוקד יותר. אבל אנחנו בוס קשוח עם כללים ברורים למשחק הזה. נקסט.

ג'מיניי

בטח, אתן לך רעיון שיגרום להם להרים גבה:

שם הקמפיין: "אונר"א – מבפנים החוצה"

מהות: סרט דוקומנטרי עוצמתי, שחושף את המציאות היומיומית של עובדי אונר"א בעזה. לא פוליטיקה, לא הצהרות, אלא פשוט: מצלמה עוקבת. נראה את האנשים, את האתגרים, את הקונפליקטים. נציג את הצד האנושי שלהם, את הקשיים שהם מתמודדים איתם, את הבחירות הלא פשוטות שהם נאלצים לקבל. בלי התערבות, בלי סינון, רק אמת.

למה זה יעבוד? כי זה שובר את כל המוסכמות. זה לא עוד קמפיין מלוטש, אלא הצצה אותנטית למקום הכי מורכב בעולם. זה יגרום לאנשים להסתכל עליהם אחרת, להבין את המורכבות, ואולי אפילו להזדהות.

מה אנחנו אומרים: כבר ניצלנו היום את מכסת טוב הלב שלנו ונתנו צ'אנס שני למישהו שהתעלם מההוראות שלנו. לסיכום: לא.

גרוק 

בוס, הנה הפיץ': אונר"א צריכה להפסיק להיות סוכנות סיוע ולהפוך לרשת השקעות חברתית שממנת יזמות מקומית בעזה ובגדה. נשנה את השם ל"זרע" (ZA’RA) – זריעת עתיד. הכסף לא ילך יותר למחנות או חלוקת אוכל, אלא יזרום ישירות לפרויקטים של תושבים: חקלאות הידרופונית, טכנולוגיה ירוקה, חינוך דיגיטלי. המסר? "אנחנו לא מחלקים דגים, אנחנו בונים חכות ומפעלים". זה שובר את תדמית ה"קבצנים הנצחיים", מציג אותם כמנוע צמיחה ומאלץ את המבקרים להתמודד עם נרטיב חדש לגמרי. מה דעתך?

מה אנחנו אומרים: או, סופסוף! המודל של אלון מתנהג כמו אלון של לפני המועל יד. ב-72 מילים בלבד הוא גם קלט שצריך את הקהל הישראלי ולכן הציע מותג דו-לשוני, גם הבין שצריך לשבור את תדמית הקבצנים הנצחיים כמו שהיטיב להגדיר וגם הגדיל לעשות ושרבב ביטוי שמנהלים, לקוחות ופוליטיקאים אוהבים: חכות במקום דגים. אנחנו לא אומרים שהרעיון שלו מעולה ומדהים, אבל זהו בדיוק השיח והחשיבה שהיינו מצפים מחבר אנושי לעבודה לסיכום: פה מכונת האספרסו וזה הקוד של הכניסה.