כשכל כך הרבה אנשים לכודים ב"תיבות תהודה", ספק אם סינון תוכן, הידוק פיקוח ורגולציה ברשתות החברתיות יפתרו את בעיית הקיטוב. רגע לפני שנפרדים מכוכב המדור דונלד טראמפ
החוקרים מבחינים בין "תיבות תהודה" ל"בועות אפיסטמיות". שני מונחים שונים למצב דומה, שבו אדם עטוף בבועה שאליה מוזרמות דעות ומחשבות זהות לשלו – בין אם זה בפיד ברשתות החברתיות, או הערוץ שבו הוא בוחר לצרוך חדשות. ב"בועה אפיסטמית" אדם נמנע באורח סלקטיבי מדעות שלא מוצאות חן בעיניו. הוא משמיט אותן במודע, ובוחר לראות רק את אלה שחושבים כמוהו. ב"תיבת התהודה" התופעה כבר מוקצנת: זה לא רק להימנע מדעות מנוגדות, אלא לבטל אותן ולהילחם בהן.
בעצם, זה מה שקורה לרובנו. כמעט לכולם יש בפיד נציגים לדעה המנוגדת, רק כדי להריח מה קורה בצד השני, אבל הלך הרוח הוא אלים, של סתימת פיות ואטימת אוזניים. ב"תיבות התהודה" נשמעים הקולות האחרים, רק כדי לבטל את הלגיטימיות שלהם. המטרה היא לחזק ולהקצין את הדעה השלטת בתיבה. במסגרת המנגנון, התיבה מוחקת את האמון בצד השני. היא מייצרת דמויות בעלות סמכות, שמציגות עולם שבו הצד השני מושחת ולא אמין.
זו לא תופעה חדשה, אבל במערכות בחירות היא מוקצנת, ובבחירות האחרונות בארה״ב הורגשה ביתר שאת. מדורות השבט נעלמו להן מזמן. מאחר שכל קהל צורך את כלי התקשורת שמהדהד את עולם הערכים שלו, קשה יותר להזיז בוחרים מצד לצד. רק כאשר המציאות הריאלית חזקה במיוחד (למשל במשבר הקורונה), היא מצליחה לחדור את מיסוך העשן של התקשורת הפוסט-מודרנית, שמדברת עם כל קהל בשפה שלו. קובעי הטעם נעלמו. מעצבי דעה שמייצרים קונצנזוס נכחדו. אין תקשורת אובייקטיבית, נטולת פניות. אין הסכמה על ערכים משותפים.
קראו לעומק את הנתון הבא: בסוף נובמבר, שלושה שבועות לאחר הבחירות, למעלה מ-70 אחוז מתומכי טראמפ קנו את ההאשמות שלו כי הבחירות נגנבו ממנו. למעלה מ-70 אחוז, שלא פרצו את הבועה שלהם. לא משנה, שלא היתה הוכחה אחת לכך. אחת. ועדיין.
המציאות הזאת הופכת את הקמפיינים ואת הזזת דעת הקהל למשימה מורכבת במיוחד. כי איך מזיזים קהל, שלא מעוניין לשמוע, ואם לשמוע אז רק כדי לחרף ולגדף.
מה עושים? היינו מתחילים ברשתות החברתיות, ובעיקר ברשת אחת, שצברה כוח מופרז, בלי רגולציה של ממש. ייתכן שממשל ביידן יפרק את פייסבוק ויפריד ממנה את אינטסגרם ווואטסאפ. ייתכן גם שיקשה את ידו על מערכת בדיקת העובדות של פייסבוק.
כאן צריכה להיכנס התקשורת המסורתית, ולהקפיד מאות מונים על הבידול שלה ביחס לרשתות חברתיות – לעסוק כמה שיותר בעובדות, וכמה שפחות בדעות, הערכות ונבואות; לחדד את המכנה המשותף בין הציבור, ולא לחגוג את המפריד.
Photo: Gage Skidmore | creativecommons.org/licenses/by-sa/2.0 | Edited by Unik