דור ה-Z לא רק מחרף את נפשו בשדה הקרב, אלא גם יוצא למחות, בישראל ובעולם
השבעה באוקטובר גילה לנו, לא רק שדור הטיק-טוק קם –- בחירוף נפש ובניגוד לכל מה שנאמר עליו – כדי להגן על גבולות המדינה, הוא גילה לנו גם, ככל שהחודשים והשנים נקפו והמלחמה הפכה למטרת המלחמה, שהצעירים חזרו למחות.
זה כמעט לא קרה סביב המחאה נגד ההפיכה המשטרית. ברחובות היו בעיקר מבוגרים, רבים מהם פנסיונרים, שאולי פיצו על האדישות רבת השנים שלהם במחאה עיקשת ונוכחת. בני ארבעים שיצאו להפגין, דיווחו שהם מרגישים צעירים; כל מי שהפגין לצדם היה מבוגר מהם בעשר, עשרים ואפילו ארבעים שנה. לפי האווירה בקפלן 2023, אפשר היה לחשוב שהפעם האחרונה שזה היה קול להפגין, היתה במרד הסטודנטים בפריז של 1968, או מקסימום במהומות סטונוול בניו יורק ב-1969.
אבל לפני שנה בערך, בהדרגה ואז בבת אחת, התחילו צעירים להיות הכוח הדומיננטי במחאות בגין ובכל רחבי הארץ. תנועת הצופים, החזית הוורודה, האנרכיסטים, ויותר מכל אלה – ״עומדים ביחד״.
מכל תנועות המחאה הצעירות והאקטיביזם הפוזיטיבי בישראל, ״עומדים ביחד״ מתבלטת מעל כולם. והסיבה היא, ש״עומדים ביחד״ מביאה את מגמת הדיגי-פיזי לשיא מרהיב. התנועה, בהובלת אלון-לי גרין ורולא דאוד, מבינה באופן עמוק ואינטואיטיבי את הקשר האסטרטגי בין טקטיקות מחאה במרחב הדיגיטלי, לטקטיקות מחאה אופליין (פיזיות, AFK). ההבנה הזאת מאפשרת להם לגייס תומכים, להרחיב השפעה, ובעיקר לתת את התחושה שהם נמצאים ופעילים בכל מקום ובכל רגע.
אקטיביזם דיגי-פיזי הוא מובהק לג׳ן-זי, שמשתמשים בדיגיטל גם לתיאום מוצפן של פעולות גרילה, גם להקפצה מהירה של פעילים שמאפשרת תגובה בזמן אמת לאירועים, גם להפצת מסרים וידע, וגם להפגנות פיזיות בקנה מידה גדול.
אנחנו לא סוציולוגים, וקשה ברגע הזה, שקרוב כל כך לתופעה, להכריז מה קדם למה – האם הצורך של צעירים בעולם למחות, דחף אותם לפתח את אסטרטגיית הדיגי-פיזי, או שהאפשרות הטכנולוגית עודדה את הצעירים לחזור לרחובות. אבל מה שבטוח הוא, שבכל העולם נראה שזה שוב קול להפגין.
ביוני 2024, למשל, פרצו בניירובי, קניה, מחאות אדירות תחת הכינוי ״מחאות דור ה-Z״, שבהן יצאו הצעירים להפגין נגד העלאת מסים על מוצרי יסוד ונגד תוכנית להפחית את ההשקעה בחינוך. ולמרות האלימות שהופנתה כלפיהם – ההערכות דיברו על קרוב לארבעים הרוגים ומאות פצועים – כעבור שנה, ביוני 2025, הצעירים חזרו להפגין, בעקבות מותו של הבלוגר והמורה אלברט אוג'וואנג במעצר משטרתי.
גם באוגנדה, גאנה, ניגריה ומוזמביק היו הפגנות בהובלת צעירים ב-2024. וגם בטביליסי, גיאורגיה, בסוף 2024 מילאו עשרות-אלפי צעירים את הרחובות, במחאה על מדיניות כלכלית, תוצאות הבחירות ועל החלטת הממשל להתרחק מהמערב ולהתחנף לפוטין. וגם ממש עכשיו, יוצאים צעירים לרחובות בפאריז ובנפאל.
זו לא רק תחושה. בסקר מקיף שנערך בישראל ב-2025 דיווחו 28% מהצעירים, כי פעלו לקידום שינוי חברתי במדינה, ביישוב, או בעולם ו-23% הצהירו שייקחו חלק בפעילות אקטיביסטית בשנה הקרובה, לעומת כ-5% בלבד ב-2019.
ולכן, לכבוד ראש השנה, והצורך העמוק שלנו בסיבות לאופטימיות, אנחנו בוחרים במעבר של הצעירים ממה שהיה נראה כמו אדישות ניהיליסטית כמעט בחסות הסמארטפון, לאקטיביזם דיגי-פיזי, כתופעה המשמחת וממלאת התקווה של השנה החדשה.
