בלוסקאיי, פרויקט צדדי וקטן של טוויטר שנזנח אחרי שאילון מאסק רכש את הרשת והפך אותה ל-X, מזנק לאחרונה וחווה נדידת המונים. למה זה לא רק גימיק של כמה "שמאלנים שמנסים להדחיק את טראמפ", ומדוע כולנו צריכים לשנן את המונחים רשת מבוזרת ומודרציה
לפני קצת יותר משנה וחצי, באפריל 2023, לרשת החברתית בלוסקאי (Bluesky) עוד היו כ-50 אלף משתמשים, שיכלו להצטרף רק אחרי שקיבלו הזמנה. נכון לכתיבת מילים אלה, יש לה כבר כמעט 24 מיליון (אפשר לעקוב כאן אחרי הגידול, בזמן אמת), וקצב ההצטרפות הוא בערך מיליון בכל שבוע. הרשת הצעירה נאלצה להתמודד עם הזינוק במשתמשים, ומיהרה להגדיל פי ארבעה את כוח העבודה שלה, מ-25 ל-100 עובדים.
בלוסקאיי התחילה כפרויקט צדדי של טוויטר בעידן שלפני רכישתה על ידי אילון מאסק (זו המהדורה השלישית ברציפות שבה אנחנו מזכירים אותו! משהו רע עובר עלינו). הכוונה, כפי שהגדיר זאת המייסד והמנכ"ל דאז ג'ק דורסי, הייתה לפתח כלי אחיד, מעין מוצר או שירות שטוויטר תמכור לשימושם של כל מי שירצו לפתוח בעצמם רשת חברתית. אחד מהדברים הראשונים שעשה מאסק, כאשר רכש את טוויטר והפך אותה ל-X, היה להיפטר מהפרויקט. א-מה-מה, לצד צוות קטן, דורסי המשיך בפיתוח, עד שהסתכסך עם חבריו ועזב. במקומו, הובאה כמנכ"לית לנטיאן ג'יי גארבר, שבצירוף מקרים מרהיב, פירוש שמה הפרטי הסיני הוא "שמים כחולים".
מבחינת חוויית המשתמש, למצטרף החדש בלוסקאיי תיראה במבט ראשון כמו כל מה שטוויטר הייתה לפני מאסק. כמעט אותו עיצוב, אותם פיצ'רים ואפילו לוגו דומה מאוד: פרפר כחול, לעומת הציפור הטוויטרית עליה השלום (שתרמה לעולם את הפועל ששרד יותר מהמותג: "לצייץ"). אז מה הסיפור שלה פתאום, ומדוע היא חווה גל הגירה משמעותי?
אמרנו קודם שהיא מזכירה מאוד את טוויטר של פעם, והמילה "פעם" היא חלק גדול מאוד מהעניין. להרבה מאוד אנשים, בדרך כלל מהצד השמאלי-ליברלי של המפה, נמאס מהאלימות ומהקיצוניות שמאסק הכניס ל-X. מיליוני משתמשים לא מעוניינים להתקוטט עם ניאונאצים, אנטישמים, קונספירטורים וינון מגלים, אלא לדבר עם אנשים דומים להם על מדע, תרבות, פוליטיקה גבוהה והתחבטויות חיים. הקש ששבר את גב הצייצנים הייתה החלטתו של מאסק לרוקן מתוכן את אופציית החסימה. ולזה נוסף נצחונו של טראמפ, שמיהר למנות את מאסק לתפקיד בעל ההגדרה האורווליאנית "האחראי על היעילות הממשלתית".
גם בישראל, עשרות דמויות שהיו מוכרות מאוד למשתמשים מקומיים ארזו את הפקלאות ונטשו לבלוסקאיי, ומן הסתם ביחד עימם עזבו עוקביהם. ולא מדובר רק באנשים פרטיים שנשבר להם ממאסק. גם ארגונים וכלי תקשורת שחשוב להם לנקוט עמדה מוסרית נטשו לעולם הישן-חדש. כך, למשל, מערכת העיתון הבריטי גרדיאן. לעיתון היו ב-X יותר מ-11 מיליון עוקבים. הוא סגר את הבאסטה ועבר לבלוסקאיי. כל מי שעשה את המעבר, בין אם בטריקת דלת ובין תוך שהוא בודק מדי פעם מה קורה בבית הישן, מדווח על אווירה שמזכירה במקצת את מה שקורה כאשר טסים לחופשה בשווייץ: פסטורלי, נעים, נקי. אבל לעיתים קצת חסר אקשן.
מאחורי הדמיון החיצוני, יש כמה הבדלים גדולים בין טוויטר/X לבין בלוסקאיי. ראשית, הרשת החדשה היא מבוזרת, ואנחנו נשמע יותר ויותר את המונח הזה בשיח על רשתות חברתיות. המשמעות של מונח זה, היא שכל אחד יכול להקים לעצמו ולקהילה שלו תת-רשת (זה שריד מהכוונה המקורית של בלוסקאי, כשעדיין הייתה פרויקט בתוך טוויטר). המשתמש יכול לחיות רק בתוך הקהילה הזו, ולראות מול העיניים רק את הפיד שלה. כמובן שאפשר לדלג בין קהילה לקהילה, שמסומנות באפליקציה במעין לשוניות. "קהילה" יכולה להיות, למשל, רק משתמשים שכותבים בעברית. אך היא יכולה להיות נושאית ומצומצמת בהרבה. מעל הכל מרחף עיקרון-על נוסף: בבלוסקאיי אין אלגוריתם. כלומר: לא תראו בפיד שלכם דברים שיד נסתרת החליטה בשבילכם שאתם צריכים לראות כדי לעצבן אתכם ולהגדיל את האינגייג'מנט; כי מישהו שילם על הגדלת החשיפה שלו; או כי הבעלים מאמין בקונספירציות ובכאוס. מונח נוסף שבלוסקאיי כנראה תגרום לכם לשמוע בקרוב הוא מודרציה. וכאן הכוונה היא לשליטה טובה מאי פעם על מה שאתם לא רוצים לראות. למשל, תכנים שעוסקים בפוליטיקה, או מין או, ובכן, חתולים.
כל מה שתואר עד כאן נשמע אולי כמו גן עדן פרטי של "כל מיני טיפוסים שאנטי", קרי אין מודל הכנסות רציני. אבל הצמיחה המהירה של בלוסקאיי דווקא כן גורמת למתחרים להסתכל, לחשוב טוב ולעתים להעתיק את מה שנראה מוצלח. כך, למשל, מטא (החברה האם האם של פייסבוק) הודיעה שהיא מתכוונת להקטין משמעותית את כוחו של האלגוריתם ברשת הדי כושלת שלה, ת'רדס, שגם היא הייתה אמורה להתחרות בטוויטר/X. רדיט בוחנת להכניס אלמנטים של ביזור, יוטיוב מתכוונת להעתיק את אפשרויות המודרציה ולינקדאין תכניס חבילות מתחילים, תכונה ייחודית נוספת של בלוסקאיי, שמאפשרת לפותח החשבון החדש לעקוב במהירות אחרי קבוצות של משתמשים שחולקים איתו תחומי עניין. לכן, בלוסקאיי כבר הצליחה: היא משנה כמעט את כל הרשתות החברתיות העצומות, שבתוכן כולנו חיים.