משרדי הפרסום התאהבו בנכי צה"ל. אל תיפלו בפח: אין פה דבר מרגש או מרומם נפש
ממקררים ועד פרטי אופנה, פתאום המפרסמים ומשרדי הפרסום גילו את קטועי הגפיים.
נכי צה"ל מופיעים בפרסומות, ולכאורה זה מקסים. הנה, החברה הישראלית הנהדרת יודעת להכיל גם את השונה. היא לא משאירה מאחור את מי שחזרו משדה הקרב כשהם לא שלמים בגופם. היא מחבקת אותם. איזה נפלאים אנחנו.
אבל אל תטעו: זה לא עוד קמפיין "דאב". אין פה מסר חברתי חשוב וחתרני על דימויי גוף ותרבות צריכה אכזרית שמכתיבה מהו מודל היופי הרצוי. הקמפיינים ש"מכילים נכים" הם בסך הכל רכיבה צינית על הגל הפטריוטי. הם ההמשך הרעיוני הצבוע של "ביחד ננצח".
ההיררכיה האכזרית נשארת בעינה: הנכים "הרגילים" הם אנשים פגומים. סתם עיוורת או אדם עם שיתוק מוחין? אותם נמשיך לא לראות בקמפיינים. אבל גיבורי מלחמה? הו כן, הם שילמו מחיר ולכן אנחנו מרשים להם להיות מועלים לדרגת "אדם שראוי למכור משהו".
אנשים צעירים לא צריכים לאבד איברים, ומלחמה היא דבר רע. אין סיבה להאדיר את המחיר הנורא של מלחמה, ואפילו אם היא מוצדקת. שימוש בנכי צה"ל זו לא הכלה של מוגבלויות: הוא חלק מפטריוטיזם עיוור. זה לא סקסי, זה רע.