הבריף: להפוך מקור אנרגיה עם מוניטין שטני ומעורר אימה לשקוף כמו המים שזורמים לנו מהברז
הבעיה. במשך עשרות שנים, כאשר הירושימה ונגסאקי, צ'רנוביל ופוקושימה מרחפות כעננים קודרים ומאיימים מעל, רוב העולם לא רצה לשמוע על תחנות כוח גרעיניות.
רוב אוכלוסיית העולם רואה את האנרגיה הגרעינית כבסיס לנשק יום הדין שעלול לגרור את העולם לשואה שממנה לא יתאושש, וכמפלצת קפריזית שלא כדאי להתעסק איתה כספקית של אנרגיה משום שהיא לא משאירה אפילו מרווח קטנטן לטעויות ותקלות. לא שאין תחנות אנרגיה גרעיניות בעולם, אך הן מעטות יחסית לפוטנציאל שלהן. התדמית הציבורית שלהן, על בסיס הניסיון האנושי המר, הייתה ונותרה: תודה, אבל לא.
ההזדמנות. למעשה, זו האנרגיה הירוקה האמיתית, במובן של אפס פליטות מזהמות ויכולת לספק צרכים של מדינות שלמות מבלי להשתמש במאגרים ההולכים ומידלדלים של דלקי מאובנים. ועכשיו, כאשר אירופה ניצבת מול שוקת אנרגטית שבורה (לאור תחזיות אופטימיות מדי של מעבר לאנרגיות מתחדשות, ולאור המלחמה באוקראינה), ברור שהעולם חייב למצוא חלופות כמה שיותר מהר. אבל, איך משנים את התדמית הנוראית של הכורים הגרעיניים ומפחיתים חששות בקרב מקבלי החלטות ומצביעים? מה בכל זאת אפשר לעשות?
אז מה עושים? בפשטות: מנחילים סט חדש של ערכים ומסרים.
ליצור תחושת בהילות: אין ברירה, אין זמן. העולם כבר מבין שהמצב גרוע. אנחנו כבר לא במצב שבו צריך להיערך היטב כי מי יודע מה יקרה בהמשך – אנחנו כבר במצב שבו צריך לעשות דברים כאן ועכשיו. כי עכשיו העולם במשבר. עכשיו מדינות חוות חורפים קרים וארוכים, ומיליוני אנשים קופאים למוות כי אין להם מספיק כסף ביד להשקיע באנרגיה יקרה. חלקים מהעולם עוברים לנגד עינינו מחיי רווחה נטולי דאגות – לאסון בממדים לא נתפסים. בתנאים כאלה, צריך לעשות משהו, ומהר. הנפט והפחם הולכים ואוזלים, והעולם כבר פחות מוכן לשלם את מחיר הזיהום שמגיע עימם. ומנגד, תכנון לקוי, השקעה לא מספקת של ממשלות ואופטימיות חסרת בסיס הותירו אותנו ללא חלופות מתחדשות אמיתיות. בטווח המיידי, לא השמש ולא הרוח יצילו אותנו. אבל, יש אופציה זמינה שמתוך פינוק אנחנו לא רוצים לשמוע עליה. אז אולי נבין עד כמה המצב חמור ונפסיק להתפנק?
לא לחשוש מלהציג לציבור הרחב חשבונאות של מוות. כיום אנחנו ממיתים את עצמנו כל הזמן ובהיקפים עצומים. מעבר לסבל האנושי ולאבל על היקירים שמתו בגלל מחלות שאפשר היה להימנע מהן – יש פה גם עלות כספית כבדה. המחיר הבריאותי שהאנושות משלמת בתמורה לאנרגיה מבוססת מחצבים גבוה מדי, והוא נוגס נתחים מהתקציבים שכולנו זקוקים להם כדי להתפתח. חינוך, השקעה בטכנולוגיות, בריאות. מדינות משלמות במטבע קשה בגלל שלכולנו יש חששות שמגיעים ממקום רגשי ולא מהניסיון האמפירי הקר. האם זה שווה את זה?
הגרעין בטוח – האדם מסוכן. ולכן, האדם הוא הגורם שיש לפקח עליו היטב כאשר נתחיל להסתמך על אנרגיה גרעינית. בשני האסונות הבודדים מהעבר היו כרוכים משטר מתפורר ותרבות של שקרים (צ'רנוביל) או תכנון שהתעלם מהאפשרות של פגיעת אסון טבע ותרבות של זיוף נתונים (פוקושימה). בשני המקרים הללו, הגורם אנושי היה המכריע. בגורם האנושי אנחנו צריכים לטפל. ונטפל. תקינה בינלאומית מחמירה. פיקוח ממשלתי הדוק. דוחות שקופים לציבור, ונציגות של צרכני הקצה (כלומר, אזרחים ואזרחיות מהשורה) בגופים הרגולטוריים והאזוריים שינטרו את פעילות הכורים. וצריך לזכור שגם הזמן הוא פקטור פה. כיום הטכנולוגיה משופרת, הן מבחינה הנדסית והן מבחינת מערכות השליטה והבקרה. הכורים של העתיד יהיו בטוחים יותר.
הטכנולוגיה עדכנית – הטכנולוגיה העדכנית ואמצעי הבטיחות של העשור השלישי של המאה ה-21 מאפשרים אנרגיה נקייה לחלוטין, שאפשר לסמוך עליה לחלוטין.
לדמיין. איך ייראה עולם בלי פחם? איך ייראה העולם של הנכדים שלנו? איך ייראה עולם שבו צריכת דלקי המאובנים צונחת בבת אחת כמעט לממדים מינימליים שאפשר לחיות איתם? איך ייראו מחלקות אונקולוגיות בבתי חולים? איך זה ירגיש לעמוד במרכזה ההומה של עיר – מבלי שהוא מפויח ואפור, מבלי שכל שאיפת אוויר תרגיש כמו ריצה במעלה ההר? יש עתיד אחר, זמין, מעבר לפינה. עכשיו, רק תבחרו.
ובשורה התחתונה, אם תרצו הנראטיב. בשביל להציל מיליוני בני אדם ולשמור על הקיום של החיים בכדור הארץ, חייבים לאמץ את האנרגיה הגרעינית. הטכנולוגיה הגרעינית של המאה ה-21 בטוחה לשימוש ומתקדמת. נכון להיום, היא הפתרון היחיד האפשרי שיבטיח את קיום המין האנושי בהמשך המאה הזאת ובמאות הבאות.