פרסום שיחות הוואטסאפ של השר בן-גביר ומקורביו מתאר כיצד כוורת של יועצים עלולה להפוך בקלות לגנרטור של מלל לא תכליתי. כיצד כמנהלים לא תיפלו בפח הזה? 6 עצות
נפתח באמירה חד-משמעית: אנחנו מסתייגים בתוקף מכל היבט בעברו, אישיותו, התנהלותו כפוליטיקאי ותפקודו כשר של איתמר בן-גביר. נכון, במציאות הישראלית רבת האתגרים כולנו אמורים לדעת כיצד לשתף פעולה ולדבר גם עם בני הפלוגתה שלנו שלא אחת הם גם בני הפלוגה שלנו. אך יש לזה קו שחור תחתון, ובן-גביר נמצא, מבחינתנו, הרבה מתחתיו. אין שיח עם גזענים, פרובוקטורים, מחוללי כאוס ושותפים נלהבים למאמץ המתמשך לפרק את מוסדות המדינה.
ואחרי שאמרנו את זה, בואו נשים בצד את בן-גביר הפרסונה ונביט בבן-גביר וצוות היועצים שלו כקייס סטאדי. כלומר, בדרך שבה הם מתמודדים עם משברי תקשורת, מחפשים אסטרטגיות ומגבשים מסרים. כל זה התאפשר באחרונה בעקבות תחקיר "המקור", תוכניתו של רביב דרוקר בערוץ 13, שם זכינו (כלומר, "זכינו") בהצצה אינטימית אל תוך קבוצת הוואטסאפ של בן גביר והכוורת שלו. והרי אפשר לבחון, לחקור ולהפיק לקחים גם, ויש שיגידו במיוחד, כאשר מקרה הבוחן הוא שלילי.
קבוצת הוואטסאפ של בן-גביר תיארה סיטואציה נפוצה למדי בחיי המנהל/מנהיג/לקוח: הוא ניצב אובד עצות מול חבורת היועצים שהוא בנה או שכר לעצמו, עורך שיחות ועידה רבות משתתפים ואז, מה בעצם יש לכוורת לומר לו? בעיקרון, שום דבר פרודוקטיבי. אצל השר דל-הביצועים, כפי שמצטייר בתחקיר, התוצר שהוא קיבל הוא אמירות גנריות בסגנון "אנחנו צריכים מהלך שיבהיר שיש בעל בית חדש" או "צריך להראות שאנחנו שוברים את הכלים". ובתרגום לשיח בעולם האזרחי: "חייבים לצאת מהקופסה", או "צריך לעבור לאסטרטגיית אוקיינוס כחול" או האול-טיים-פייבוריט משנות ה-90: "הזיזו לנו את הגבינה". הנה כמה נקודות למחשבה וליישום שעולות מההתייעצויות המביכות של המשרד "לביטחון לאומי":
- הרכב הכוורת. אתם לא רוצים חבורת מהנהנים הומוגנית, אבל גם לא חבורה של אנשים שכולם יודעים מצוין להסביר מה לא. עדיף צוות שרובו פרואקטיבי ומיעוטו, אפילו עד לרמה של אדם אחד, הוא האיפכא מסתברא או "המבוגר האחראי" שירסן הצעות מופרכות ומסוכנות (באופן אירוני, אצל בן-גביר זה הדבר היחיד שאיכשהו היה נוכח בכוורת שלו, בדמות חנמאל דורפמן, בדרך כלל לא בדיוק סמל המתינות).
. - גודל הכוורת. מי אמר שאת או אתה חשים בנוח להתייעץ עם כל כך הרבה אנשים בו-זמנית? אולי אתה אדם שהכי מתאים לו להתייעץ עם איש אמון קרוב אחד? ואולי את דווקא מאמינה בצוות שבו ריבוי הקולות מפרה ומציף רעיונות טובים? צריך לחשוב עד כמה שיחות ההתייעצות יהפכו לגודש של אמירות שיקריס את הקשב שלכם ואת היכולת לבצע החלטות. וזה מוביל אותנו לנקודה הבאה:
. - להבחין בין כוורת לפורום. מעגל האנשים שעימם מתייעצים לא חייב להיות קבוע. הוא יכול להיות גם מעין מאגר, שממנו מכנסים פורומים שונים למטרות שונות. קבעו לעצמכם כללים מתי מכנסים איזה פורום, תהיו ראש ממשלה קטן. כלומר, יש לך ממשלה, אבל יש לך גם קבינט מצומצם. וייתכן, שאולי עדיף לך שברוב המקרים תזדקק לאיש קשר אחד שהוא גם איש אמון אחד – ורק במעט מהם תכנס פורומים נרחבים יותר.
. - ברברת. גם אם ברוב המקרים אתם רוצים שיעלו רעיונות מקוריים (אוקיינוסים כחולים!), הרי שבסופו של דבר הצוות שלכם נמצא שם כדי לבצע משהו. אם הכוורת שלך היא ברובה הגיגנים – בנה גם פורום שבו מעורבים אנשי הביצוע שלך ושיהיה בו אדם שאחראי על הפיכת הרעיונות לתוכנית עבודה מסודרת. לגמרי במקרה, אנחנו מכירים משרד שתוכניות עבודה וגאנטים למעקב ולביצוע הם הלחם והחמאה שלו.
. - דליפות. פורום גדול שמזמנים אליו כל מיני כוכבים זמניים או טאלנטי ייעוץ שבאים והולכים = סכנה לדליפה, כמו שראינו היטב בתחקיר של דרוקר. צריך לזכור: כאשר אתם לוקחים טאלנט שידו בכל ויד כל בו, היו בטוחים שאתם מכירים על בוריו את מארג האינטרסים שלו. הנה דוגמה: באחרונה התפרסם שנפתלי בנט מתייעץ עם דמויות שונות לקראת חזרתו לחיים הפוליטיים, ביניהן שלמה פילבר, אקס-עד מדינה ביום והסוקר של ערוץ 14 בלילה. בהנחה שבנט אינו חלק מפיגוע משיכה אלקטורלי מבית נתניהו – האם זו הבחירה החכמה ביותר שאפשר היה לעשות?
. - אתם האנשים עם המצפן ביד. אם הארגון שלכם הוא ספינה, אתם הקברניט והכוורת היא קבוצה של מלחים צרובי מלח ושמש, זו טעות להיקלע שוב ושוב למצב שבו אתם מציבים בפניהם תחינה: תעזרו לי למצוא משהו, כל משהו, העיקר שיהיה משהו, אני הרי משלם לכם! הכוורת היא לא תחליף להכול, והיא בטח לא תחליף לתפקיד ולאחריות שקיבלתם על עצמכם כמנהלים. גם לא למוח ולבטן שלכם. את הכיוון והיעד הכללים שאליו הספינה צריכה לנווט – תתוו אתם, ולא מלאך, לא שרף או לחשן סתרים.