יש משהו כמעט סקסי במונח "מכונת הרעל". אפשר לדמיין איזה חדר מצב אפלולי, משהו סטייל "בית הקלפים" פוגש את דוקטור רשע, עם גאוני סייבר שלוחצים כמשק כנפי הפרפר על האנטר וגורמים לצונאמי של שופכין להישפך על יאיר גולן או עינב צנגאוקר. או מני נפתלי, מי שזוכר.
האמת, כמובן, הרבה יותר מטומטמת, מטונפת, כאוטית ומדכאת.
המילה "מכונה" גורמת לכולנו לחשוב שמדובר באיזה מפעל גרמני מתוחכם, אבל כמו שאבחנה במדויק רויטל סולומון בטוויטר, זו יותר רשת מבוזרת של עשבים שוטים שגדלו פרא. אל תחשבו על פס יצור של BMW, אלא על קבוצת הווטסאפ של ועד הבית שיצאה משליטה: אוסף אקלקטי של בעלי עניין שלא צריכים הוראה ישירה כדי להפיץ טינופת, רק את הטריגר המתאים.
לקראת הבחירות המתקרבות, הנה קצת סדר במושגי הבלגן שלא באמת רוצה שתאמינו לשקרים שלו – רק שלא תאמינו לכלום. לגזור, לשמור ולרצות למות.
1. שקרים, שקרים טכניים ודיסוננס קוגניטיבי
כשהמטרה היא לאיין את מושג האמת, יש להודות, אנחנו חושבים שגם התומכים יודו, שלשכת ראש הממשלה פיתחה התמחות מיוחדת לדבר: משקרים במצח נחושה (פלדשטיין? ציוני נלהב. אה, רגע, הוא לא עבד בלשכה), גם כשיש ראיות סותרות. למה? כי זה פותר לבייס את הדיסוננס הקוגניטיבי. השקר, או "אמת" שמגיעה בכמה גרסאות סותרות לא באמת רלוונטיים – הצפת החומרים גורמת לערעור של תפיסת המציאות, או קיומן של עובדות.
הדבר הסלים במיוחד מאז ה-7 באוקטובר, כשמי שהיה מופקד על בטחוננו, נדרש לספק אליבי לאירוע ("לא העירו אותו"), למרות שקיבל התרעות חמורות למלחמה. מה עוד, שצריך גם להסביר מדוע כל-כך הרבה אנשים במעגל הקרוב לראש הממשלה התפרנסו מממשלת קטאר, ופגעו ביחסי ישראל מצרים. לכן צמח השקר של "הבגידה מבפנים", שאותה הדהדו פוליטיקאים, "עיתונאים", וכמובן צבא של בובות גרב (עיינו ערך). הרי צריך לספק מציאות אלטרנטיבית שבה "אנחנו שומרים על בטחון המדינה, הניצחון מוחלט והשמאל הם הבוגדים", שמשתלבת במטרה הסופית של שחיקה טוטאלית של היכולת להבחין בין אמת לשקר.
2. סיטונאי המסרים – השופרות
יש ערוצי תקשורת, עיתונאים ואנשי ציבור המשמשים כמבועים ראשיים של השקר. ערוץ 14, גלי ישראל, ינון מגל, גדי טאוב, איילה חסון, מוטי קסטל, תמיר מורג, והרשימה עוד ארוכה. מעבר לעיסוקיהם המקצועיים הרגילים, הם משרים מכובדות וחותמת כשרות על ההנדוס, הפייק או ה"רק כמה שאלות".
דוגמה קטנה מהשבועות האלו, הפייק שנחשף על ידי "פייק ריפורטר": תמונה מזויפת שפורסמה בערוץ הטלגרם של ינון מגל עם קריצה ("😉") שבה נראים בנט ואייזנקוט "נפגשים" עם מנסור עבאס. מה אתם רוצים, כולה בדיחה? והנזק כבר נעשה, המסרים רצים כי כידוע, האמת היא אולי אופציה, לפעמים, אבל ממש לא המלצה מחייבת.
3. המשאבות: שתפו בכל הכוח
הצינורות בהם מוזרם הביוב הגולמי לפני שהוא יוצא לים הפתוח ומזהם את חופי התודעה שלנו. זה לא דארק-ווב ולא נעליים. אלו קבוצות ווטסאפ וטלגרם, פתוחות או חצי-סגורות עם שמות פטריוטיים במופגן, המנוהלות לעיתים על ידי עוזרים פרלמנטריים או דמויות צללים מקורבות (ויקטור שריקי כשם קוד). שם ניתנת הפקודה: להגיב, להיכנס במישהו הנחשד כבוגד במנהיג או ההנחיה הטקטית לעבור מפייסבוק לטוויטר וטיקטוק.
הקבוצות הן תחנות הכוח של הכאוס. שם נהפך הרעיון בבסיס דף המסרים לזעם קדוש, ושם מגייסים את לוחמי המילואים האמיתיים של המכונה – המתנדבים.
4. המתנדבים, בשר התותחים
אנשים אמיתיים לגמרי, שמפיצים את המסרים בהתלהבות ובחינם. סיכוי לא רע שהם גם מאמינים להם. פנסיונרים משועממים, ביביסטים מושבעים וסתם אנשים בודדים ברשת המנוכרת שזקוקים למשמעות ושייכות. כמו כולנו, נכון. אלו החיילים הפשוטים בקצה השרשרת. הם קולטים את המסר בקבוצת הווטסאפ, או בערוץ 14, או מאחיהם למעמד, מזדהים איתו רגשית עד עמקי נשמתם וממשיכים להפיץ אותו הלאה בכל הכוח.
הטרגדיה? הם הפראיירים של המערכת. בעוד שמחוללי המסרים הגדולים והשופרות נזהרים (לרוב) משפטית, המתנדבים הם אלו שחוטפים את תביעות הדיבה. הם ישתפו פייק על "בוגדים" או יוציאו דיבתם של מפגינים, עיתונאים או עדים ממשפט המשיח נתניהו, ויעמדו בבית משפט מול תביעות בסכומים שגדולים עליהם בכמה מידות, בזמן שמחוללי הכאוס כבר עברו מזמן לספין הבא.
5. בוטים
בוט זה קיצור של המילה "רובוט", כלומר תוכנות אוטומטיות שמגיבות ברשת. למה זה טוב? כי הם מייצרים טראפיק ומערימים על האלגוריתם, ובכך מביאים כל פוסט לתפוצת על. רשתות הבוטים הן לרוב מחו"ל, מסרי לנקה, או נפאל, או אפילו איראן, שנותנות בלייקים ומנפחות מלאכותית את ה"באזז". אבל בוט הוא טיפש. קל לזהות אותו. כשאומרים לכם ש"רוב התעבורה באינטרנט היא בוטים", מדובר לרוב בנתון מנופח. הסכנה האמיתית היא לא בתוכנה, אלא במי שנראה אמיתי מדי. וכאן אנחנו מגיעים למוצר הפרימיום.
6. בובות גרב
ההגדרה לבובת גרב היא פרופיל פיקטיבי המנוהל על ידי אדם אמיתי, עם אישיות ונשמה. הסכנה היא שהבובה נראית כמו הדודה שלכם ומדברת כמו השכן שלכם. בובת גרב היא יצירת אמנות של נבזות. היא הרבה יותר מיוזר עם מספרים בשם שקוראים לו זו "דנה מחדרה" עם תמונה (גנובה), דעות על מאסטר שף, ולפעמים היא אפילו מפלרטטת.
היא מרגישה אמיתית כי יש בנאדם אמיתי מאחוריה. היא בונה אמון, כמו, נגיד, "מקימי אינדיג", וכשהיא מתחילה להפיץ את השקר היומי זה מחלחל. בובות גרב הן בלוני הניסוי למסרים שפוליטיקאים (עוד) לא יכולים לומר, מכשיר לחיסול ממוקד של יריבים וכלי מצויין להנדסת תודעה. עשר דמויות, אדם אחד, אפס מצפון.
> מתחזה לאנסטסיה שוקן בX
> מתקשר לינון מגל
> אומר לו בגאווה "הי קוראים לי עמנואל מלכה ואני מתחזה לאנסטסיה שוקן בX"
> ינון מגל שומר את המספר שלו כ"עמנואל מלכה אנסטסיה שוקן"
> האיראנים פורצים לינון מגל לטלפון
> מדליפים את אנשי הקשר שלו
> עם המספר השמור של עמנואל כאנסטסיהWIN
🤡— 𝙰𝚟𝚛𝚎𝚖𝚊'𝚕𝚎 ★★★★☆ (@0xAvram) February 2, 2026
7. אבל אתם!
אי אפשר לכתוב על "מכונות רעל" בלי להתייחס לטיעון המנצח בכל ויכוח: "אבל גם הצד השני עושה את זה". אז האם הפיד של מתנגדי הממשלה הוא גן של שושנים ושיח אריסטוטלי מנומס? פחחח, הצחקתם. גם שם יש טינופת, יש קללות, קבוצות ווטסאפ לצורך עזרה בהפצה של פוסטים שונים (אם כי מספרן בטל מול אלו של הצד השני), וכן, גם הפצה של פייק ניוז כאלה ואחרים סביב תיאוריות קונספירציה על "בגידה מבפנים", רק במקום לרמוז ל"מרגל מהדרום", מתייחסים למדינת המפרץ המורכבת ההיא..
אבל יש הבדל בממדים ובארכיטקטורה: המסרים שעפים מכיוון מכונת הביביזם מגיעים ברוב המקרים מלמעלה, ופתאום בתוך כאוס המסרים הסותרים כולם מדברים על ההיא שהן שלה גנב אפוד, או ההוא שבעצם הוא עבריין בניה מסוכן, הצד השני מרגיש לרוב כאוסף כאוטי של אזרחים מבוהלים ולא מאמינים, ללא יד מכוונת או אסטרטגיה. אין שם "מכונה" כי הם בקושי מצליחים להסכים על השעה ביום. יותר משזו הנדסת תודעה, זה התקף חרדה קבוצתי שמתבטא בהפצת פוסטים של אמיר שפרלינג.
ונסיים בגילוי נאות:
רק כדי להבהיר שוב עד כמה כל העסק הזה אבסורדי, הנה סיפור אישי קטן, איך תגובה מבודחת בטוויטר הפכה לתביעת דיבה די מופרכת.
באוגוסט 2024, בשיא פרשת שדה תימן, הפיץ הצייצן ניסים סופר תגובה משוכפלת (קופי-פייסט) כדי להסיט את האש מהאירועים בבסיס לפרשת הדלפת הסרטון. כשראיתי את אותו טקסט משוכפל שוב ושוב, הגבתי בסרקסטיות מתבקשת: "מקווה שמשלמים לך טוב כדי להיות סיפון במכונת הביוב".
סופר, בטרחנות של מי שאפילו בסרט על חייו שלו הוא רק דמות משנה, אתגר אותי לחשוף את שמי (שהיה גלוי ממילא) ולמחוק את התגובה. הגבתי שאני מבין שהוא עושה הכל בהתנדבות, ושזהותי לא מוסתרת, וכמעט שכחתי מהעניין.
ואז התברר לי שהוא תובע אותי דיבה. כי לטענתו טענתי מפורשות שהוא מקבל כסף על כתיבת דעותיו.
התביעה הזו, מופרכת וקנטרנית ככל שתהיה (היא בשלביה הראשוניים בבימ"ש השלום בירושלים), מדגימה את האקלים שנוצר כאן: אסור ללעוג למכונה או למה שרק מזכיר אותה, אסור להצביע על הנדוס התודעה ואסור אפילו להשתמש בסרקזם בריא.
אבל, כמו שמגלה כל מי שמתיישב על האסלה בחורף ומופתע לגלות עליה חשופית – לפעמים אין ברירה אלא להתמודד עם הגועל, ולדבר על המכונה.
שאגב, מצידה טוענת שכל מה שאומרים עליה, כולל מאמר קצרצר זה, הוא הוכחה למכונת הרעל הנוראית של השמאל. אם לא נצחק על זה, באמת שנצטרך לבכות.
