אנחנו גאים ונרגשים להשיק את פרסי אקדמיית הפח של התקשורת
1. יעקב ברדוגו
עסקן נצחי עוד מימי דוד לוי המנוח (הו, הגעגועים). לחשן על אוזנו של ראש הממשלה, שלוחש ורץ לפרשן לחבר'ה (אבל בקטע מה זה אובייקטיבי). טפטפת רעל שנוכחת תמיד, שמסתדרת תמיד עם איזשהו ג'וב או תפקיד או נחלה חדשה שנכבשת. אם לא בטלוויזיה אז ברדיו ואם לא ברדיו אז כשהוא מצוטט ברשתות כאדם שצריך להקשיב לו. כמו חתול צ'שייר שרק החיוך חורש הרע שלו מגיח שוב ושוב בסיוטים.
2. ינון מגל
מדובר בדודו טופז של הרוע. צופיו מכורים לו, בולעים בשקיקה את המחוות הגופניות הכאילו-מגושמות שלו (ראש מורכן, ידיים מונפות אל על, מבט משתומם מעל המשקפיים), מסננים גיחי-גיחי אכזרי כשהוא מקטין נשים, או שמאלנים, או קפלניסטים או את כל מי שלא מקבל עליו את עול המצוות של דת נתניהו. ואלה לא רק המילים. זה גם העידוד המיתמם, באמצעות משרוקית כלבים, להטיל חרם צרכני על עסקים שלא באים לו טוב. בואו נגיד שיש סיטואציות שבהן צעד כזה הוא לגיטימי. נניח, אם קוראים להימנע מקנייה של מוצרים שמגיעים ממדינות שבהן נהוגה עבדות ילדים. אבל בואו, מגל כל כך לא שם. האם ייתכן שהוא מבקש מעסקים וחברות, בעדינות של חייל בארגון סיציליאני, להיות נחמדים ולפרסם אצלו בערוץ? אנחנו רק שואלים שאלה, לא חלילה טוענים משהו.
3. איילה חסון
הכהונה של גולן יוכפז כמנכ"ל תאגיד השידור הציבורי תוכתם לעולם על ידי הרכש של חסון וקרקס הפרעושים הנודד שלה. אנשים פרקטיים וסבירים יסבירו לנו שעל יוכפז נכפה לשחק בשח-מט פוליטי, שבמסגרתו ביצע הצרחה הגנתית כדי להימנע מחידוש איומי הסגירה מצד הממשלה. ועל כך נגיד: נו באמת. זה אף פעם לא עוזר, והאיומים עודם כאן. וגם חסון: מפוצצת בבומבסטיות כותרות קלושות, מהדהדת טענות בעייתיות ונראית תמיד כמי שנקלעה לשידור כשהיא לא מאופסת ולא שולטת בפרטים כי את מי לעזאזל הם מעניינים.
4. הכתבים הצבאיים
הכתבים הצבאיים, שגם בימי שגרה מתפקדים כיחידת מיקור חוץ של דובר צה"ל, לא הצליחו להיפטר ממערכת ההפעלה הצבאית שלהם, גם לא נוכח מחדלי השבעה אוקטובר. גם לאחר שנודע שהצבא הפקיר, ביוהרה, בזלזול ובהתעלמות, את תושבי העוטף לטבח מזוויע, הם הוסיפו להגן על המפקדים הבכירים. גם כאשר הצבא התמהמה עם החקירות הפנימיות שלו, הם הוסיפו ללטף. גם כאשר הצבא שיווק את השקר הזדוני, כאילו הלחץ הצבאי ישחרר את החטופים, הם המשיכו לענג. גם כאשר התחוור לכולם שבצבא יש מיליציות פרטיות של מי שעל דעתם מפוצצים, שורפים, יורים בכל מי ומה שזז, הם הוסיפו להצדיק. וגם כאשר הצבא הבטיח, שתוך דקה הוא מחסל, משמיד ומאבד, הם המשיכו לתופף בתופים. יוצאי הדופן ביניהם הם היוצאים מן הכלל שלא מעידים על הכלל.
5. העורכים של הפאנלים והמהדורות באולפני
העורכים הם הדמויות שאיש לא מכיר. הם האנשים עם הסטרס הכי גבוה, אלה שנבחנים על כל נקודת רייטינג, שמתעוררים משינה טרופה בלילה, ומדמדמים בצהרי היום, מחשש פן התוכנית המתחרה או הערוץ המתחרה יביאו מרואיין שהם לא הצליחו להביא. אותם עורכים אחראים ואשמים בפאנלים חד-ממדיים באולפנים, החל מהטבח, כאילו לא למדנו כלום – אותם אורחים יהודים גברים, משוחררי מערכת הביטחון, עם אותה מערכת הפעלה, של מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח. אותו דיבור בוטח ופסקני, אותה התעלמות מהעולם, וגם ממה שקורה שעה מהאולפן, ואותה בורות מדינית. התוצאה: המדיום הכי משפיע בישראל – הטלוויזיה – שידר מציאות של עולם מקביל, ותמונות מעולם מקביל.