דר' רונית מרזן וסיגלית מאור, מקבוצת המחקר תמרור- פוליטוגרפיה מצאו כי שנת 2025 מתאפיינת לא רק באוסף של אירועים אלא בשינוי תודעה. אחרי שנה של מעקב שיטתי וניתוח רציף אחר 42 אקטיביסטים פלסטינים בחמש זירות שונות, המסקנה שלנו ברורה: אנחנו עדים לשינוי פאזה. האקטיביזם הפלסטיני של 2025 הוא כבר לא רק "תגובה לאירועים". הוא הפך למאבק מתוחכם על שפה, זיכרון ולגיטימציה מוסרית. אם בעבר הדגש היה על כוח צבאי, היום המאבק עובר דרך דעת קהל, אלגוריתמים ונראות גלובלית.
אז מה קרה בשטח?
• רצועת עזה: מהאשמת ישראל לביקורת פנימית חריפה. נרטיב הניצחון נדחק הצידה. במקומו עלה שיח קיומי של הישרדות, המפנה אצבע מאשימה ישירה כלפי שלטון חמאס על שחיתות, הפקרה ואלימות חמולתית. זהו שיח מפוכח, גלוי ומסוכן יותר לשלטון המקומי.
• הגדה המערבית: התיעוד כפעולת התנגדות. אין ציפייה לפתרון מדיני. האקטיביזם מתמקד בתיעוד סיזיפי של חיכוך יומיומי עם מתנחלים וכוחות הביטחון. עצם הצילום וההפצה הם המאבק על הזיכרון והנכחת ה"אמת".
• מזרח ירושלים: העיר כמרכז העצמי. חזרה לשיח של שייכות ורציפות עירונית. במקביל, יש פנייה מסיבית לקהל הבינלאומי באנגלית, תוך שימוש במונחים משפטיים ומוסריים כדי לקנות לגיטימציה גלובלית.
• ערביי 48: אזרחות כפויה שמפסיקה לבקש הכלה. השיח הפך לחד ובלתי מתנצל. הנגב הפך לסמל של הדרה מבנית, וישנה ביקורת גוברת על ה"שמאל הליברלי" הישראלי, שנתפס כמי שמציע אמפתיה מבלי לערער על מבני הכוח.
• הגולה : המהפכה המשמעותית ביותר. הגולה הפכה מ"מגבר של סבל" למוקד של סוכנות פוליטית. היא מעמידה את המערב למשפט מוסרי ומובילה קו של ביקורת חריפה על חמאס כחלק מדרישה לסוכנות פלסטינית מלאה ומוסרית.
השורה התחתונה – האקטיביזם הפלסטיני של 2025 הוא מקצועי, מודע לאלגוריתמים ומכוון למקבלי החלטות בעולם. מי שממשיך לחפש בשיח הזה רק "הסתה" או "דת", מפספס את התמונה הגדולה. זהו מאבק על הנרטיב שמתנהל במגרש הגלובלי, והוא עושה זאת תוך הבנה עמוקה של כוחה של תשומת הלב בעידן הדיגיטלי. פחות צעקה, יותר מבנה. פחות אירוע נקודתי, יותר תודעה מתמשכת.
להרחבה באתר – תמרור – פוליטוגרפיה- כשהמציאות פוגשת בעובדות
