האור שבקצה הבור העמוק

כשיורדים לעומקם של סקרים מגלים תמונה מורכבת יותר, ואפילו אופטימית

לביטוי "סקרי עומק" שמור אצלנו מקום עלוב למדי במגירות האחוריות של הזיכרון הקולקטיבי. לפני עידן ועידנים (נניח, שנתיים), בימים שבהם ישראל לא הייתה במלחמה אינסופית אלא סתם בלופ בחירות אינסופי, קשקשני אולפנים השתמשו בהם כדי להיראות כאילו יש להם משהו חדש לספר לנו. כאילו הנתונים המשומשים, שמציירים בונקר פוליטי בלתי ניתן לפיצוח, הם לא סתם "סקרים", אלא – וואו! – סקרי עומק. אבל תנו למונח הזה צ'אנס נוסף, כי הפעם יש בו משהו. אפילו אופטימיות.

למשל,

68% מהציבור, רוב מוחלט, חושב שיש צורך בשילוב של צעדים מדיניים ופעולות צבאיות בכדי להביא ביטחון לישראל, עלייה של 7% מחודש מרץ.

64% מהציבור בישראל חושב במידה רבה או בינונית כי ישראל צריכה להסכים להסדר מדיני-בטחוני בתמיכת ארה״ב הכולל מיסוד מדינה פלסטינית ונורמליזציה של מדינות ערב עם ישראל. במלים אחרות, הציבור מבין, בניגוד לממשלה, כי רק הסדר מדיני יביא ביטחון.

הלאה,

כמעט 60% מהציבור תומך במידה בינונית או רבה בעסקה רב שלבית להחזרת החטופים וסיום המלחמה בעזה.

יותר ממחצית מהציבור חושב שלא לגיטימי שהממשלה תחזיר בעת הנוכחית את חקיקת הרפורמה לסדר היום.

אלה המגמות שאנחנו לא רואים בכותרות הגדולות והפשטניות. אלה זרמי עומק מורכבים. בסופו של יום, עמדת הציבור הרבה יותר מעניינת ממה שמוצג בתקשורת. יש עומק ב"סקרי עומק". מה שחסר הוא נכונות של התקשורת הממוסדת לספק לצרכנים שלה סיקור שיהיה מורכב כמו שהוא יודע להיות מורכב.

הנתונים נאספו ונותחו ע"י מכון אקורד לפסיכולוגיה חברתית בהובלת פרופ' עירן הלפרין