קו מפריד עליון

גם האמת היא אופציה

צעירים מרדניים נגד בומרים מאובנים? פעולת גרילה אמיצה בבטן הרכה של המשקיעים הכבדים? קל למסגר את פרשת המניות המזנקות של גיימסטופ ו-AMC בדרך שמספרת את הסיפור שכולנו רוצים לשמוע. כמובן שזה לא בדיוק מה שקרה

כמה אנחנו רוצים שסיפור הקפצת המניות של החברות הכושלות בארה"ב יהיה מה שאנחנו חושבים שהוא. התסריט של הסרט ההוליוודי הבינוני-אך-סביר שכולנו ראינו באלף גרסאות כבר מתגלגל לנו בראש: הילדים המגניבים שהחליטו ללמד לקח את החזרזירים מדושני העונג מוול סטריט. חלשים וקטנים שהתארגנו לפעולת גרילה חובקת עולם.

בפועל, זה לא בדיוק מה שקרה בסיפור הזה. נכון, רבים מבין המשקיעים החובבים התגייסו לרכוש באמצעות אפליקציות ייעודיות מניות של רשת חנויות המשחקים גיימסטופ או של רשת בתי הקולנוע AMC (באופן אירוני, שתיהן עוסקות בפעילויות פיזיות שהוחלפו זה מכבר בפעולות מקוונות) כשהם משוכנעים שהם לוקחים חלק בעקיצה שיש מאחוריה אידיאולוגיה – לגרום הפסדים למשקיעים באופציות שורט. כאילו, "שילמדו מה זה לעשות כסף מהפסדים של אנשים אחרים". אבל רובם ככולם באו בעקבות הפיתוי לשים כמה מאות דולרים במיזם הזה, ולעשות קצת כסף. כדי שזה יקרה, היה צורך במי שיפתו את המשקיעים. וכאן נכנסים לפעולה האינפלואנסרים.

משפיעני הרשת פעלו בשתי חזיתות. באחת, הפיצו את הבשורה בפורומים של מהמרי בורסה קטנים וברשתות חברתיות. בשנייה, הם אלה שניסחו את מיתוס "היי, יש פה סיפור רובין הוד", והסבו את תשומת לבם של כלי התקשורת המיינסטרימים לאייטם החדשותי הקסום. וכאשר הגרפים הנוסקים אל על החלו לככב במהדורות החדשות ובעיתונים, עוד ועוד משקיעים התפתו. בדיעבד, יודעים לזהות בהתארגנות הזו סממנים של הונאת פירמידה. גם פה היו משקיעים כבדים, שידעו להיכנס בזמן ולברוח בזמן, רגע לפני שהבועה המלאכותית תקרוס – והיו גם טיפוסים נאיביים שהפסידו חסכונות.

המשפיענים, שמבחינתנו הם "אלה שמקבלים כל מיני שטויות במתנה ומעלים סטורי על זה", מתבררים כמתוחכמים יותר. הם כבר לא רק כלי לקידום מכירות או בניית מותג דרך דמות "כמונו" שאפשר לתת בה אמון. הם כבר נשק לוביסטי כבד, שיכול להניע מהלכים ששווים מיליארדים.