גילינו שלמרות ההפחדות והקמפיינים הגזעניים, הפלסטינים אזרחי ישראל הם חלק בלתי נפרד מהרקמה הישראלית
חבל שיש אנשים שעדיין היו צריכים נסיבות כל כך נוראות כדי לגלות את זה, אך גילינו שהפלסטינים אזרחי ישראל מרכיבים את הרקמה הישראלית. כל תסריטי האימה למה שעלול לקרות בשעת מלחמה – לא קרו. ואדי ערה לא הפך לשדה קרב. המונים לא נהרו לבצע שפטים ביהודים. ואפילו מעצרים על פוסטים המקוננים על הרג אזרחים, שבוצעו בידי המיליציה הפרטית של בן גביר הזוכה לכינוי "משטרת ישראל", לא הצליחה לשפוך דלק על המדורה, ולא בגלל שלא ניסו, אלא מהסיבה הפשוטה שלא היתה כזאת.
הפלסטינים אזרחי ישראלי, למרבה הזוועה, לא היו צריכים להתאמץ כדי למצוא הוכחות לכך שבמלחמה הזו הם שותפי גורל. הם נרצחו, נחטפו או נורו בכבישים בלי אבחנה, ולעתים מתוך כוונת מכוון. הם גם חולצו על ידי חיילים שסיכנו את חייהם, והשחרור שלהם ריגש אם לא את כולנו (הרי לא חסרים פה גזענים) אז את רובנו.
האזרחים הפלסטינים בישראל גם תומכים בעסקה לשחרור החטופים. כלומר, אם לתרגם את זה לשפה שגם אדם חשדן וספקן יבין: הם רוצים שהבנים והבנות שלנו, של כולנו, ישובו הביתה, וזה הרבה הרבה יותר מנתח רציני בציבור (לדאבוננו, בעיקר חובשי הכיפות), שמתנגד לעסקה.