גילינו שאחרי שנים שבהם הרגשנו שקורעים אותנו ומשסים אותנו אלה באלה, ערבות הדדית היא עדיין ערך מרכזי בישראליות
לא צריך להיבהל יותר מדי ממה שמתרחש בביב השופכין של הרשתות החברתיות, ובייחוד ב-X, הרשת שנקראה בעבר טוויטר. מי שבתפריט שלו.ה יש רק גלילה היסטרית של הפיד, יראה מבוע בלתי פוסק של תרעלה. ואכן, למרבה האימה, יש אנשים שבאמת ובתמים רואים בקורבנות של ה-7 באוקטובר אויבים שנואים. זה נורא, זה משהו שמגיע ממקום מאוד פגום שנצטרך לתקן כאשר כל זה ייגמר, אם ייגמר, אבל בואו נביט רגע במספרים.
והמספרים, כלומר הסקרים שמפורסמים בשלל פלטפורמות (למשל, "אולפן שישי" בערוץ 12) מראים כמעט שבוע אחר שבוע: כ-70% מהציבור רוצים עסקה להחזרת החטופות והחטופים. וזאת, למרות שכל המנגנונים הממשלתיים מגויסים מסיבותיהם לקמפיין שנמשך כבר שנה כנגד עסקה כזו. ולמרות שבמסגרת הקמפיינים האלה, ככל הנראה, מופעלים ברשתות החברתיות הסופר-משפיענים ותיבות התהודה הראשיות. ולמרות שמספר העיתונאים שמשמשים כדוברים סמויים של הממשלה עולה על מספר העיתונאים שאינם מופעלים מלמעלה כבובות פיתום של ממסד זה או אחר.
הרוב המוצק הזה מלמד אותנו, שאחרי הכל אנחנו (ברובנו) ביחד. אחד מרכיבי העוצמה הכמעט-מיתולוגיים של ישראל עוד מהקמתה, הערבות ההדדית, עדיין עימנו. בסדר, גם לנו קלישאות "אחים אנחנו, יחד ננצח" עושות לפעמים גירוי משונה בעור, בייחוד כשהן נזרקות לאוויר תוך גלגול עיניים ריק מתוכן. ואחרי הכל, בסוף היום, אנחנו באמת ערבים זה לזה.