השנה החולפת למדנו שהציבור הישראלי ערני, עומד על שלו ולא מתעצל לצאת מהבתים להפגין
שנים אמרו שהישראלים מפונקים וקצת עצלנים. הם יכולים לקטר כל היום על המצב ועל הפוליטיקה, אבל מצפים שדברים יסתדרו איכשהו על ידי מישהו אחר. הם לא יוצאים מהבית להפגין, למחות, לעמוד על שלהם. והנה, גילינו שההיפך הוא הנכון. הציבור הישראלי ערני ועומד על שלו. גם לו יש גבולות, וכאשר הוא מרגיש שהם נחצו – הוא יוצא מהבתים להפגין. במאות אלפיו.
כאשר ניסו לפטר בחוסר ענייניות את שר הביטחון – הציבור אמר באמצעות הרגליים והידיים מה הוא חושב על זה. כאשר התברר, די מהר, שהממשלה מתעדפת במקום נמוך למדי את החלפת החטופים והחטופות שמוחזקים בתנאים בלתי אפשריים בעזה, תחת הפגזות כבדות, הציבור הגיב. ובהמשך, כאשר הרצון של הממשלה להתעלם מהצורך בוועדת חקירה ממלכתית תלך ותהפוך לעובדה מוגמרת – סביר שהציבור לא ימתין לאיזה סרן במיל' מוטי אשכנזי אחד שיניע לבדו את המהלך (כמו שהיה אחרי מלחמת יום כיפור), אלא יגיד את דברו באמצעות הרגליים והידיים.