יוניק היא חברת יחסי ציבור רב-תחומית, אשר עוסקת בקידום מותגים, רעיונות ואנשים, ומשפיעה כך על המציאות, לטובה

unik is an interdisciplinary PR firm which promotes
brands, ideas and people to impact reality for the better

למי שייך עמוד הפייסבוק של ראש ממשלת ישראל

מאמר אורח מאת ד"ר רועי פלד

ברכות לעמוד הפייסבוק של ראש-ממשלת ישראל בנימין נתניהו שחצה לאחרונה את קו שני מיליון העוקבים. קשה לומר כמה מהם אנשים בשר ודם ומתוך אלה כמה אזרחי ישראל, אבל אין ספק שמדובר בעמוד פייסבוק פעיל ומשפיע שזוכה לתהודה משמעותית ולעתים אף מצליח להכתיב סדר יום. ה

צלחתו של עמוד הפייסבוק של ראש הממשלה נובעת משילוב של הבנתו את המדיום, מעמדו הציבורי וכספי הציבור המממנים שני עובדים המתפעלים באופן שוטף את הדף. הרחק מאחוריו נמצא שר החינוך נפתלי בנט עם מעט פחות מחצי מיליון עוקבים, אולי כיוון שבנט נאלץ להסתפק בשירותיו של סטודנט (במשרה חלקית?). למירי רגב מעט יותר מ- 300  אלף עוקבים בעמוד הפייסבוק שלה.

עמודי הפייסבוק של ראש-הממשלה ושריו מהווים פלטפורמה תקשורתית חשובה. במיוחד נכון הדבר כאשר מדובר בראש-ממשלה המסרב להעניק ראיונות לתקשורת המקומית ולהתמודד עם שאלות עיתונאים. בפועל, הוא בוחר לדבר מעל ראשם של אלה שעלולים להקשות עליו, ולמסור את התייחסויותיו לאירועי היום באמצעות סטטוסים ברשתות החברתיות. כך מגביר את העניין בנוכחות שלו שם.

פייסבוק וטוויטר כמובן אינן רשתות שמעודדות פאסיביות. הן דווקא ניזונות משיח ער ובועט. אלא שנתניהו, בנט, רגב ודומיהם נהנים מיתרון חשוב בשימוש ברשתות אלה. לא רק שהעיתונאים אינם מציקים להם, אלא שבאמצעות כמה הקלדות מהירות אפשר לחסום בהן גם אזרחים מציקים ששואלים שאלות. אפשר למנוע מאלה להגיב, או למנוע מהם לראות כלל את מה שכותב בעל העמוד. פעילות שכזו היא בניגוד לטבען של הרשתות החברתיות ולתפקיד החברתי שהן מתיימרות למלא, אבל היא מתאימה מאד לרוחה של תקופה בה השלטון מבקש להטמיע מסרים בציבור ולקבל פטור מהתמודדות עם טרדות דמוקרטיות כמו אופוזיציה.

בית-המשפט העליון הביע בעבר עמדתו בסוגיה דומה, כאשר חופש הביטוי מחייב שלאזרחים תהיה זכות גישה לאמצעי התקשורת הציבוריים להשמיע בהם את דעתם (ובמידה מסוימת אף לאמצעי תקשורת פרטיים). הנשיא שמגר קבע כי יש למנוע מבעלי אמצעי תקשורת להשתיק את יריביהם הפוליטיים ולקבוע כללים שישמרו על כלי התקשורת בכמה לכל מגוון הדעות, שכן "אין דבר רחוק יותר מדמוקרטיה מאשר אחידות רעיונית". שמגר ציין כי אפילו לוח מודעות של רשות מקומית הוא במה ציבורית שיש להבטיח שתהיה פתוחה לבעלי דעות שונות, גם אלו המעוניינים לבקר את העירייה, וכי "חשיבותו של חופש הביטוי הינה בהגנה על מי שאיננו בעל שליטה באמצעי תקשורת".

עמודי הפייסבוק של ראש הממשלה ושריו הבכירים הם בימינו ערוצי תקשורת רבי השפעה, הממומנים מכספי ציבור ומעוררים עניין בזכות המעמד הציבורי של נושא המשרה הנבחר ושל המידע המופיע בהם – שני אלה גם הם רכוש ציבורי. אף-על-פי-כן מרגישים ראש הממשלה ושריו כי נתונה להם הזכות להשתיק בדפים אלה כל אופוזיציה שהיא ולהפוך אותם לבמה של שירת הלל אחידה לפוליטיקאי עובד הציבור.

יישום הלכות בית-המשפט העליון על המציאות התקשורתית הנוכחית מביא למסקנה שזכות כזו אינה בידם. מן הראוי שהיועץ המשפטי לממשלה יבהיר זאת לשרים בהנחיות ברורות באשר לניהול דפי הפייסבוק וחשבונות הטוויטר שלהם. פלטפורמות אלה אינן צריכות להפוך לבמות של ניבולי פה והשמצות, ותגובות שכאלה מצד אזרחים ראוי לחסום, ללא קשר לתוכן עמדתו של המגיב. אולם ביקורת, כולל ביקורת חריפה, המושמעת בצורה עניינית אינה יכולה להיות מודרת מעל במה ציבורית כמו עמוד פייסבוק של נושא משרה ציבורית, כולל ראש הממשלה. זוהי חובתו המשפטית של ראש-הממשלה שלא להפלות בין בעלי עמדות שונות בקרב אזרחי ישראל המגיבים לידיעות בדף הפייסבוק שלו.

החובה המשפטית צריכה להיכנס לפעולה כיוון שמתברר שראש הממשלה, כמו השרים בנט, רגב, ארדן ואחרים אינם נרתעים מהפיכת הדיונים בדפיהם לקריקטורה של שיח ציבורי. כאשר מחויבות בסיסית לדיון פתוח וערכים דמוקרטיים אינה בנמצא כדי למנוע מבעדם לסתום את פיות מבקריהם, אין ברירה אלא לפנות לשיח המשפטי, וליועץ המשפטי לממשלה האמון עליו, בדרישה לעשות מעשה (ואם אפשר לבקש שלא יישב על המדוכה חמש שנים, עד שהמדיה החדשה תהפוך למדיה עבשה).

 

*הכותב הוא חבר סגל בבית הספר למשפטים במכללה למנהל ולשעבר המנכ"ל התנועה לחופש המידע